בקשת השותף לערער על הכרעת הבוררת שפסקה כי משך מהחברה כספים ביתר נדחתה משום שהוגשה באיחור ולא העלתה כל נימוק שמצדיק התערבות
פסק בוררות שהכריע בסכסוך בין שותפים לשעבר במשרד ייעוץ מס אושר לאחרונה סופית בהחלטה של סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בלוד בלהה טולקובסקי, במסגרתה נדחתה בקשה לערער עליו שהוגשה באיחור של 3 ימים. במסגרת פסק הבוררות, שעסק ביישום הסכמים להפרדת כוחות בחברה עקב פרישתו לגמלאות של אחד השותפים, נקבע כי שותפו יחזיר יחד עם חברה אחרת שבבעלותו קרוב ל-1.6 מיליון שקלים שמשך ביתר מהחברה המשותפת וישלם לשותפו דיבידנד של 125 אלף שקלים. בצד זאת, נקבע כי השותף הפורש יחזיר הלוואה בסך כ-280 אלף שקלים שקיבל משותפו ב-2015.
חברת ייעוץ המס המשותפת פעלה במשך כ-25 שנים. ב-2014 הודיע אחד השותפים שהוא מעוניין לפרוש לגמלאות ונחתמו ארבעה הסכמים שהסדירו את פרישתו.
ב-2018 הגישו השותף שנשאר (התובע) וחברה שבבעלותו שלפי ההסכמים רכשו את פעילות החברה המשותפת תביעה באמצעות עורכי דין טל בננסון ודניאל סלע נגד השותף הפורש על סך של כ-5.7 מיליון שקל. מנגד הגישו השותף הפורש (הנתבע) תביעה נגדית באמצעות עו"ד ישעיה ירון על סך של כ-5 מיליון שקלים. כל אחד טען כי האחר הפר את ההסכמים ונטל לכיסו סכומים שלא הגיעו לו.
תוך כדי הדיונים הם הסכימו להעביר את הסכסוך לבוררות אצל עו"ד ורו"ח סיגן רוזן רכב, שבאוקטובר האחרון הוציאה פסק בוררות מכריע. הבוררת דחתה במסגרתו את רוב טענותיו של התובע למעט בנוגע להלוואה של כ-280 אלף שקלים שהנתבע נטל ב-2015 אותה חויב להחזיר לו כשהיא צמודה למדד ונושאת ריבית של 2% לשנה.
לעומת זאת, התביעה הנגדית של הנתבע התקבלה באופן חלקי ונקבע בין היתר כי החברה שבבעלות התובע משכה מהחברה המשותפת כ-1.6 מיליון שקלים ביתר והיא חויבה – יחד עם התובע – להחזיר את הכספים בצירוף הפרשי הצמדה. בנוסף נקבע כי הנתבע זכאי לדיבידנד של 125 אלף שקלים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיולי 2017, וכי היתרה שתיוותר בחשבון החברה תחולק שווה בשווה בין שני השותפים.
בקשות לתיקון פסק הבוררות שהוגשו מטעם הצדדים נדחו ובהמשך הגיש התובע באמצעות עו"ד רענן גל בקשה להארכת מועד לצורך הגשת בקשת רשות לערער על פסק הבוררות. הנתבע, בתגובה, ביקש באמצעות עו"ד ירון לדחות את הבקשה.
לא נוסחת קסם
ואכן, סגנית הנשיא בלהה טולקובסקי החליטה לדחות את הבקשה שהוגשה באיחור של 3 ימים ולא הוצגו בה נימוקים מיוחדים שמצדיקים להאריך את המועד שנקבע בתקנות. כך למשל, התובע טען כי מגפת הקורונה גרמה לעיכוב משום שעורך הדין שלו לא יכול היה להיפגש עמו אלא שהשופטת ציינה הקורונה היא לא "נוסחת קסם" להארכת מועד, בפרט כשברוב התקופה הרלוונטית לא היה סגר ולא פורט מהן בדיוק המגבלות שמנעו את הפגישה.
מעבר לכך, השופטת קבעה כי ממילא בקשת רשות הערעור הייתה נדחית לגופה מאחר שהתובע לא עמד בדרישות החוק לערער על פסק בוררות – הוא לא הוכיח איזושהי טעות יסודית או פגם כלשהו בהתנהלות הבוררת שמצדיקים להתערב בקביעותיה.
לפיכך הבקשה להארכת המועד נדחתה וכך גם בקשת רשות הערעור עצמה, והתובע חויב בהוצאות של 6,000 שקלים. המשמעות היא כי פסק הבוררות ייושם כלשונו.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.