הבעל טען כי הוריו מינו אותו כבן ממשיך במושב עוד לפני הנישואים ולכן המשק שייך לו בלבד. בית הדין הרבני קבע שהייתה כוונת שיתוף ספציפית בדירה ובנכסים נוספים שנבנו במשק
בית הדין הרבני בצפת הכריע לאחרונה בתביעה של בעל להכריז כי משק שקיבל מהוריו כ״בן ממשיך״ שייך לו בלבד. בפסק הדין נקבע כי הרחבות והשקעות שביצעו בני הזוג יחד בדירת המגורים במשק ובנכסים נוספים מעידים על כוונת שיתוף. האישה תקבל בין היתר חצי מהזכויות בדירה ובמסעדה שהוקמה בשטח.
בני הזוג נישאו ב-1992 ונולדו להם שתי בנות. מתחילת הנישואין הם גרו במשק ששייך להורי הבעל. ב-1989 ההורים הצהירו כי הבעל הוא ״בן ממשיך״ והמינוי אושר בסוכנות היהודית. הוריו של הבעל נפטרו לפני כ-20 שנה אך עד היום הזכויות לא הועברו על שם הבעל.
במשק יש עסק של צימרים שהקימו הורי הבעל ובני הזוג תחזקו. ב-2007 היחסים עלו על שרטון והבעל עזב את הבית. בהמשך חזר לגור באחד הצימרים במשק בנפרד מאשתו.
ב-2016 הגיש הבעל תביעת גירושין שבמסגרתה ביקש להצהיר כי המשק הוא שלו בלבד. בנוסף הוא דרש להורות לאישה להתפנות מהנחלה. האישה הגישה תביעה נגדית בה ביקשה להצהיר כי מגיעות לה חצי מהזכויות במשק.
הבעל טען כי זכויות בן ממשיך הן בגדר מתנה או ירושה ואינן נכללות באיזון המשאבים. הוא הוסיף כי לא הייתה לו כוונת שיתוף עם האישה בנכסי המשק.
עוד לטענתו, העובדה שהאישה ניהלה את המשק והמשיכה להתגורר בו ולתפעל אותו לאחר שעזב, אינה מצביעה על כך שהוא התכוון לשתפה בזכויות.
האישה השיבה כי בני הזוג גרו במשק בידיעה ברורה כי בעתיד הוא ירשם על שם שניהם.
זאת ועוד, לאחר הנישואים הגדילו הצדדים את בית המגורים מ-40 מ"ר ל-80 מ"ר. כמו כן, בשנת 1997 הם הגישו בקשה להיתר בניה ובנו שלד בגודל של כ-200 מ"ר בתחום המשק.
לטענת האישה, הצדדים קיבלו מהורי האיש את ניהול העסק של 12 יחידות האירוח והיא זו שניהלה אותם בפועל שנים ארוכות. הם גם שיפצו את המסעדה שבמשק.
לדבריה, היא זכאית למחצית מהזכויות במשק ובנכסי הצדדים במשק מכוח כוונת שיתוף.
לא השקעה שולית
הדיינים הרב חיים בזק, הרב שלמה שושן והרב איתן זן בר ציינו כי אין מחלוקת שהאישה עבדה במשך שנים רבות במשק מאז הגיעה אליו, והדבר מצביע על כך שהיא ראתה עצמה שותפה במשק.
זאת ועוד, הרחבה של בית מגורים באופן המכפיל את שטחו אינה השקעה שולית ומהווה שינוי של ממש. בנוסף, במהלך השנים הצדדים ביצעו שיפוצים משמעותיים במסעדה ובבתי האירוח שבמשק.
הדיינים ציינו נסיבות נוספות התומכות בחזקת השיתוף: נישואים ראשונים של הצדדים וחיים משותפים ארוכים בהם האישה תמכה באיש גם בתקופות קשות כשהיה בפשיטת רגל וכשישב בכלא.
בסופו של דבר קבעו הדיינים כי יש להחיל על הצדדים את הלכת השיתוף הספציפי לא לגבי המשק כולו אלא לגבי החלקים שבהם היו השקעות משמעותיות: דירת המגורים, השלד והמסעדה, וכן החצר ששימשה את בתי האירוח.
לגבי דירות האירוח, דירת ההורים והמשק החקלאי נקבע כי לא הייתה כוונת שיתוף, אך העסק שהניב הכנסות מנכסים אלו היה משותף והרווחים שנצברו עד מועד הקרע יחולקו שווה בשווה.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ הבעל: טו"ר אבנר הן
- ב״כ האישה: עו"ד דוד אמסלם, עו"ד מורן אזנקוט
עו״ד מאירה צדוק
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.