בית המשפט קיבל תביעה של תושבת תל אביב נגד יזם שהבטיח לה תשלום אם תפעל לקבל את הסכמת השכנים לפרויקט תמ״א 38 בבניין. הפרויקט בוטל לאחר שהיזם פשט רגל.
ב-2015 נחתם הסכם בין יזם תמ״א 38 לבין אחת הדיירות בבניין ברחוב דיזינגוף בתל אביב. סוכם שהיא תקבל 150,000 שקל בתמורה להשגת הסכמת הדיירים האחרים לפרויקט. בסופו של דבר החברה שהייתה בבעלות היזם נכנסה להליכי פירוק והפרויקט בוטל. למרות זאת השופט עדי הדר חייב אותו לשלם לה את מה שהבטיח.
במסמך שנחתם לפני כ-4 שנים בין חברה שהייתה בבעלות היזם לדיירת נכתב כי החברה תשלם לה 150,000 שקל בתמורה לכך שתסייע להשיג את הסכמת יתר הדיירים בבניין לקראת עסקת תמ״א 38 ״וזאת ללא תלות או קשר בתוצאות המשא ומתן או ביציאתה של עסקה אל הפועל וללא כל תנאי אחר". עוד נכתב כי מלאכתה של הדיירת בעניין זה הסתיימה לשביעות רצון החברה והיא זכאית לתמורה הנקובה.
ב-2018 החברה נכנסה להליכי פירוק והפרויקט בוטל. הדיירת הגישה תביעה נגד היזם שחתם על הההתחייבות כערב. היא העלתה טענה פשוטה שלפיה עליו לשלם לה את התמורה בהתאם להוראותיו המפורשות של ההסכם.
היזם טען שהסיכום היה שהיא תקבל את התשלום רק אם עסקת התמ״א תצא לפועל. הוא העלה טענה חלופית שלפיה בעלה של התובעת הפעיל עליו לחץ ואיים עליו שיסכל את הפרויקט אם לא יחתום על המסמך. בנסיבות אלה לטענתו, ההתחייבות נחתמה תחת ״כפייה כלכלית״ והיא בטלה.
התובעת השיבה שההסכם היה שהיא תעשה את כל המאמצים לכך שאנשי הבניין יסכימו לתמ״א אבל התוצאה לא קשורה והיא תקבל את התמורה בכל מקרה. היא הוסיפה שהשקיעה במאמצי השכנוע הרבה מאוד שעות של טלפונים ודיונים שהתמשכו על פני שנתיים-שלוש, ואף כינסה בדירתה אסיפת דיירים כמה פעמים. עוד לדבריה, בסופו של דבר היא הביאה את כל דיירי הבניין להסכים לתמ״א והדבר נעשה לשביעות רצונו של הנתבע, כפי שאף פורט במסמך.
היא הסבירה שהמסמך נחתם לאחר שהאמון בין הצדדים אבד והיא רצתה לעגן את ההסכמות בכתב. היא הכחישה שבעלה איים על הנתבע ובכל מקרה לדבריה, לא מדובר בכפייה אלא בדרישה לגיטימית.
גרסה בעייתית
השופט עדי הדר מבית משפט השלום בתל אביב קיבל את התביעה. הוא ציין שבגרסת הנתבע עלה קושי רב שכן מצד אחד הוא ציין בתצהירו שהוא חתם על ההתחייבות מתוך ״גמירות דעת״ ומצד שני טען כי הייתה שם כפייה.
הוא הוסיף שטענת הכפייה לא הוכחה ובכל מקרה גם אם באותה נקודת זמן של החתימה על ההתחייבות היה הנתבע במצוקה, מרגע שהמצב של הכפייה הסתיים היה עליו לבקש את ביטול ההסכם תוך זמן סביר והוא לא עשה כן.
כמו כן, הנתבע נמנע מלזמן את עורך הדין שייצג אותו בתקופה בה נחתמה ההתחייבות והדבר פועל לרעתו.
גם טענת הנתבע כי למרות תוכנו המילולי הברור של החוזה ההסכמה הייתה אחרת והתשלום הותנה במימוש הפרויקט לא הוכחה.
השופט סיכם כי מאחר שהחברה של הנתבע נקלעה לחדלות פירעון, עליו לשלם לתובעת את הסכום במקומה.
הנתבע חויב בהוצאות בסך 15,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו״ד איתי לסקי
- ב״כ הנתבע: בעצמו
עו״ד רועי פריד
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.