פרויקט תמ"א 38 ירד לטמיון בגלל שינוי בתקן

כשהיזמית הגישה את הבקשה להיתר עדיין אפשר היה לחזק מבנים נמוכים במרכז הארץ אבל כשהבקשה אושרה – המצב השתנה. טענתה כי מועד הגשת הבקשה הוא הקובע נדחתה בעקבות הלכה של בית המשפט העליון

סגן נשיא בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב אליהו בכר דחה לאחרונה עתירה שהגישה יזמית הבנייה "קבוצת מזרחי ובניו השקעות" על החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה תל-אביב שלא לאשר לה פרויקט תמ"א 38 בבניין נמוך בבת-ים. בפסק הדין נקבע כי בעקבות שינוי בהגדרת "מבנה נמוך" בתקן 413 העוסק בעמידות מבנים ברעידת אדמה, תמ"א 38 כבר לא חלה על הבניין שתכננה לחזק.

היזמית הגישה בינואר 2018 בקשה להיתר הריסה ובנייה מחדש של הבניין בן שתי הקומות, כשהתכנון היה לבנות במקומו בניין בן 9 קומות. 14 חודשים לאחר מכן אישרה הוועדה המקומית את הבקשה אבל שני תושבים שמפעילים גן ילדים במבנה הסמוך הגישו על כך ערר לוועדה המחוזית.

בשנה שעברה החליטה ועדת הערר שלא לאשר את הפרויקט לפי תמ"א 38. הסיבה הייתה שהבניין נחשב ל"מבנה נמוך" לפי שינוי שנעשה בתקן 413 לעמידות מבנים ברעידות אדמה, ותמ"א 38 לא חלה על מבנים נמוכים.

העניין היה שבמועד הגשת הבקשה חלה עדיין הוראת מעבר שקבעה שהנוסח הקודם של התקן עדיין תקף למשך שנתיים. לפי הנוסח הישן, ההגדרה "מבנה נמוך" לא חלה על מבנים נמוכים במרכז הארץ כך שאפשר היה לחזק אותם לפי תמ"א 38.

אלא שוועדת הערר קבעה כי המועד הקובע הוא מועד אישור הבקשה להיתר בוועדה המקומית, ובמועד הזה הוראת המעבר כבר הסתיימה והנוסח החדש של התקן היה היחיד שבתוקף.

בעתירה שהגישה היזמית על החלטתה היא טענה לעומת זאת שהמועד הקובע צריך להיות היום שבו הגישה את הבקשה או לכל המאוחר המועד שבו בוצעה בדיקה מקצועית של עמידת הבניין בתקן 413. בשני מועדים אלה עדיין חלה גם ההגדרה הקודמת של מבנה נמוך.

היזמית טענה כי ההחלטה של הוועדה פוגעת בה כלכלית שלא באשמתה, כיוון שבמועד הגשת הבקשה הסתמכה על ההגדרה הקודמת בתקן. לטענתה, זה לא צודק להחיל עליה את ההגדרה הישנה רק משום שלוועדה לקח זמן לאשר את הבקשה ובינתיים הסתיימה תקופת המעבר.

תקדים מחייב

חודשים ספורים לאחר הגשת העתירה בית המשפט העליון אישר פסק דין של בית המשפט המחוזי שקבע כי המועד הקובע לתחולת התקן הוא יום החלטת הוועדה המקומית. ועדת הערר טענה לפיכך שיש תקדים מחייב שאי אפשר לסטות ממנו. היזמית טענה לעומת זאת, שההלכה לא חלה על המקרה שלה כיוון שלא עסקה בפרשנות של הוראת המעבר בתקן אלא בניתוח של הוראות תמ"א 38 עצמה.

אבל סגן נשיא בית המשפט השופט אליהו בכר תמך בעמדתה של ועדת הערר. "קביעת בית המשפט העליון בעניין ברורה ומפורשת – 'המועד הקובע הרלוונטי לבחינת תחולת תקן 413 הוא יום החלטת הוועדה המקומית לכל המוקדם'. אף אם סברתי כי יש טעם בטענות העותרת, מעת שהעניין הוכרע – זהו הדין", כתב.

השופט ציין כי מאחר שפסק הדין של העליון עסק באותה שאלה משפטית ומהווה הלכה מחייבת, התוצאה האופרטיבית של שני המקרים צריכה להיות זהה. על כן, מאחר שבמועד החלטת הוועדה המקומית חל התקן החדש בלבד, הפרויקט לא יכול לקבל היתר לפי תמ"א 38.

היזמית חויבה בהוצאות של 25,000 שקלים. 

• ב"כ העותרת: עו״ד תמ״א 38 מיכה גדרון ועו"ד מאיה אזואלי
• ב"כ המשיבים: עו"ד יסכה פישר יוסף (בשם ועדת הערר), עו"ד תמי איגרא ועו"ד יהונתן איילון הירש (בשם הוועדה המקומית), עו"ד ענתר משנה (בשם המתנגדים לפרויקט)

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.