הוועדה המקומית תל אביב הגיעה להסכם פשרה עם אדם שרכש נכס ביפו לפני 32 שנה וחייבה אותו בהיטל השבחה מופחת. ועדת הערר לא אישרה את ההסכם אך בית המשפט המחוזי נתן לו תוקף.
ב-2015 ביקש אדם לרשום נכס שרכש ב-1983 ביפו על שמו. הוא חויב בהיטל השבחה הכולל הצמדה וריבית פיגורים בסך של 3.1 מיליון שקל. בהסכם פשרה מול הוועדה המקומית הופחת הסכום לכ-800,000 שקל. ועדת הערר לא אישרה את ההסכם והאיש ערער למחוזי. השופט אליהו בכר קיבל לאחרונה את הערעור ואישר את ההסכם.
האיש רכש את הבית, הממוקם בדרום מערב שכונת עג׳מי, יחד עם מספר נכסים אחרים. לאחר שפנה לוועדה המקומית לקבל תעודה לצורך רישום הנכס על שמו הופקה לו שומת השבחה בסך של 3,198,050 שקל.
הוא ערער על החיוב וטען בין היתר שמדובר בשכונת שיקום שלגביה קיים פטור מהיטל השבחה. עוד הוא טען שאין לחייבו בריבית פיגורים בגין שתי תקופות. הראשונה ההחל ממועד פרסום התכניות המשביחות (1981) ועד ל-2003 בה נקבעה ההלכה שלפיה המועד לתשלום היטל השבחה הוא מועד העסקה ולא מועד העברת הזכויות (זאת בשל אי הוודאות שהייתה קיימת עד אז בשאלת מועד תשלום המס). השנייה היא התקופה בה התנהלו הליכים משפטיים בינו לבין המוכרות לעניין הבעלות בנכס (2005-2010). הוא ציין כי מדיניות הוועדה המקומית היא שלא לחייב בריבית בתקופה בה קיימת מחלוקת ביחס לבעלות.
הוועדה המקומית קיבלה את טענות האיש לעניין הריבית והסכימה לפשרה שלפיה הוא לא יחויב בריבית בגין התקופה הראשונה והשנייה. הצדדים הגישו את הסכם הפשרה לאישור ועדת הערר אך היא סירבה לאשר את ההסכם. היא ציינה כי ריבית הפיגורים מהווה תמריץ לדיווח במועד על הסכם המכר וכי לא הוסבר מדוע העסקה דווחה רק אחרי למעלה מ-30 שנה.
בערעור לבית המשפט המחוזי טען האיש כי יש לאשר את הסכם הפשרה מכיוון שאינו חורג ממתחם הסבירות. לדבריו, הסכמות הצדדים תואמות את מדיניות הוועדה המקומית והעמדה שלה במקרים דומים.
המשיבה, הוועדה המקומית, הודיעה כי היא מותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט. היא הוסיפה כי הסכם הפשרה המחייב את המערער בסך של 810,638 שקל הוא ראוי וסביר בנסיבות החריגות של המקרה.
סיכונים וסיכויים
השופט הבכיר אליהו בכר מבית המשפט המחוזי בתל אביב ציין כי בכל הנוגע להסכמי פשרה בענייני מס יש להבחין בין הסכמים הסוטים חד משמעית מהוראות החוק שלא ניתן לאשרם לבין הסכמים שנועדו לחלק סיכונים במקרים בהם יש מחלוקת משפטית או עובדתית כנה. במצב זה, האינטרס לאשר את הפשרה גובר.
לדבריו, ניכר כי הוויתור על חלק מהריבית במקרה זה נובע משיקולים שמקורם בסיכונים וסיכויים שבעצם ניהול ההליך עצמו.
בירור התיק לגופו יכול היה להוביל לא רק להפחתת שיעורי הריבית אלא גם להפחתת שיעור הקרן, וזאת לאור טענות המערער שלפיהן אין לחייב אותו בתשלום היטל השבחה כלל לנוכח העובדה ששכונת עג׳מי היא ״שכונת שיקום״ שלגביה חל פטור.
בנוסף, הסכם הפשרה קיבל את אישור וועדת הפשרות של הוועדה המקומית. בחינה זו מלמדת על הרצינות בה לקחה הוועדה המקומית את סבירות הפשרה קודם לאישורה.עוד ציין השופט כי הסכם הפשרה אינו חורג במהותו באופן יוצא דופן מהסכמים דומים אחרים.
בסיכומו של דבר הורה השופט על אישור הסכם הפשרה ונתן לו תוקף של פסק דין.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ המערער: עו"ד גליה כהן, עו"ד ויקי ונטורה
- ב״כ המשיבה: עו"ד ניר בראונשטיין
* עו״ד רפאל לב עוסק במיסוי נדל״ן
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.