אב לשישה הורה בצוואתו שהדירה תהיה דירת נופש לילדיו וכעבור 40 שנה תשמש את הציבור התורני. הילדים ביקשו לפסול את ההוראה בטענה שאי אפשר לקיימה אבל בית הדין הרבני קבע שהצוואה כשרה הלכתית והדירה תהפוך להקדש
בית הדין הרבני בירושלים דחה לאחרונה בקשה של שישה יורשים לבטל הוראות בצוואה של אביהם ביחס לדירתו, לפיהן במשך 40 שנה תשמש הדירה כדירת נופש לילדיו ולאחר מכן יהיה עליהם להפוך אותה לספרייה תורנית. היורשים טענו כי בלתי אפשרי לקיים את ההוראות האלה וביקשו להעביר את הדירה לבעלותם אבל הדיינים קבעו כי מדובר בצוואה כשרה הלכתית וכי הכוונה של המנוח הייתה ליצור הקדש לרווחת הציבור. עם זאת, מאחר שמדובר בדירה בבניין מגורים הוצע להשכיר אותה ולהשתמש בכספים להקמת ספריה או בית מדרש במקום אחר.
האב הלך לעולמו ב-2013. את הצוואה ערך 7 שנים קודם לכן בפני עדים והצהיר עליה גם כצוואה הלכתית. בבקשה שהגישו ששת ילדיו לאחר מותו הם ביקשו מדייני בית הדין הרבני לפסול את שני הסעיפים שעסקו בעניינה של הדירה כדי שיוכלו לעשות בה כרצונם, ולהעביר את ספרי הקודש שהותיר אחריו אביהם לספרייה קיימת.
בין היתר הם טענו כי אין להם אפשרות כלכלית לממן שיפוץ ותחזוקה של ספרייה ולא יתכן שאביהם יכניס אותו לחובות בעל כורחם. עוד הם טענו כי האב התכוון להוריש להם את הדירה על מנת שיעשו בה כרצונו ולכן לא מדובר בהקדש לצורכי ציבור. בנוסף הם טענו כי הצוואה לא חוקית גם משום שהייעוד של הדירה הוא למגורים בלבד וגם משום שהיא נותנת הוראות ליורשים עד סוף הדורות – דבר אסור לפי הפסיקה.
זכות שימוש – לא בעלות
ראש אבות בית הדין הרב מרדכי רלב"ג והדיינים הרב יקותיאל כהן והרב חיים ו' וידאל בחנו את ההוראות בפריזמה הלכתית והגיעו למסקנה שהצוואה כשרה.
הרב רלב"ג ציין כי אין ספק שהמנוח ביקש ליצור הקדש לטובת ציבור בני תורה ולפיכך כוונתו לא הייתה להעביר את הדירה לבעלות ילדיו. הדיין קבע שההוראה שלפיה הדירה תשמש כדירת נופש במשך 40 שנה מקנה לילדים זכות שימוש ולא בעלות.
עוד הוסיף הדיין כי לטעמו הצוואה משתלבת הן עם לשון החוק והן עם הדין העברי וממילא בית הדין הרבני מוסמך לפסוק רק לפי ההלכה. כך הבהיר הדיין כי אפשר לבקש אישור לשינוי ייעוד ואם לא יינתן האישור, אפשר להשכירו ולהשתמש בדמי השכירות להקמת ספרייה במקום אחר. עוד נפסק כי נוכח העובדה שהילדים לא ירשו את הבעלות בנכס לא מדובר בצוואה שכופה עליהם הוראות "עד סוף הדורות". מכל מקום מבחינת הדין העברי הצוואה יצרה הקדש בהתאם לכללי ההלכה ולפיכך היא כשרה מבחינת הדין העברי.
באשר למימון הספרייה, קבע הדיין כי הילדים לא חייבים להוציא כספים מכיסם. הם יכולים לפנות לציבור שזכה בדירה כדי למצוא תורמים ותקציבים או כאמור, להשכיר אותה.
הרב וידאל הוסיף בהקשר הזה כי בהחלט יש לשקול להשכיר את הדירה כדי לקיים את מטרת ההקדש שכן היא נמצאת בבניין מגורים רגיל וספריות או בתי מדרש צריכים מקום מיוחד ונגיש ללימוד ולתפילות.
לפיכך נקבע כי הצוואה תקוים ככתבה וכלשונה ובית הדין להקדשות ישקול בבוא העת אם להשכיר את הדירה כאמור. בנוסף הורו הדיינים לרשום הערת אזהרה על הדירה לטובת בית הדין הרבני לצורך קיום הצוואה בהמשך.
עו"ד ינון פריד
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.