בוטלה העברת דירה במתנה מאב לבתו: "צל כבד על העסקה"

בית המשפט קבע שהחתמת האב הדמנטי והסיעודי על ההסכם באמצעות עורך דין שמעולם לא פגש, מעוררת ספק לגבי גמירות דעתו

דירה שהוענקה במתנה לאישה מאביה תיוותר חלק מעיזבונו של האב לאחר מותו – כך קבע בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב. האישה, שבינתיים הלכה לעולמה וילדיה נכנסו בנעליה, תבעה לממש את הסכם המתנה לאחר פטירת אביה. ואולם, השופטת ענת הלר-כריש קבעה שנסיבות עריכת ההסכם מעלות חשד שהוא לא משקף את רצונו החופשי של האב. התביעה נדחתה ויורשי הבת חויבו בהוצאות.

ההסכם המדובר נחתם בשלהי 2015. מי שערך את מסמכי עסקת המתנה היה עורך דין ממרכז הארץ. ואולם, בעקבות מגוריו של האב בדרום, החליטה בתו – אם התובעים – להתקשר עם עורך דין אחר שיהיה קרוב אליו. כך יצא שאותו עורך דין קיבל לידיו מסמכים מוכנים ורק ניגש יחד עם הבת להחתים את האב עליהם.

ואולם, הבת לא מיהרה לרשום את הנכס על שמה. בפועל היא "המתינה" שאביה ימות ורק אז הגישה את התביעה נגד העיזבון שלו. בכתב התביעה היא טענה וכי הסכם המתנה מעולם לא בוטל והסכמים יש לקיים, לכן יש להצהיר עליה כבעלים של הדירה.

מנגד טען אחיה, היורש הבלעדי על פי צוואת ההורים, כי האב הוחתם על הסכם המתנה במרמה ובהטעיה, תוך כדי כפייה ועושק ותוך ניצול חולשתו הפיזית והמנטאלית. הוא ביקש לדחות את התביעה ולהשאיר את הדירה ברשות העיזבון. 

על כך השיבה הבת כי לא הוכח שמצבו הקוגניטיבי של האב בעת החתימה שלל ממנו את הרצון החופשי והיכולת להתקשר בהסכם.

לא היה מיוצג

"במקרה שלפניי, העובדות כפי שהוכחו מטילות צל כבד מאוד על עסקת המתנה ונסיבות עשייתה וחתימתה", כתבה השופטת הלר-כריש בפתח פסק דינה. היא קבעה ששילוב מצבו הרפואי הבעייתי של האב לצד הדרך שבה הוחתם על ההסכם מובילה למסקנה שהוא בטל.

כך, לדברי השופטת, בתקופה בה נחתם ההסכם היה האב חולה אונקולוגי סיעודי, מרותק לכיסא גלגלים, נעזר במטפל צמוד וסבל מדמנציה ומירידה קוגניטיבית ותפקודית משמעותית.

עוד הדגישה השופטת את העובדה שעורך הדין מהמרכז, אשר ערך את מסמכי עסקת המתנה מעולם לא ראה את האב. גם עורך הדין השני, שהחתים את האב על המסמכים, נפגש איתו רק לצורך החתימה ולא בירר מה רצונו בנוגע לנכס. בהקשר לכך העירה השופטת שפגישת ההחתמה לא תואמה עם האב אלא עם הבת.

היא הוסיפה כי קיים טעם לפגם בעצם נוכחותה של הבת במעמד החתימה על ההסכם. עובדה זו מלמדת שלמעשה מעולם לא ניתנה לאב אפשרות לקבל החלטה חופשית ונקייה מלחצים.

היבט נוסף שהעלתה השופטת הינו העובדה שהאב לא קיבל בשום שלב ייצוג משפטי עצמאי. גם העובדה שההסכם לא יושם בסמוך לכריתתו מעידה, לדברי השופטת, על העדר גמירות דעת מצד המנוח להתנתק מזכויותיו בדירה.

בנסיבות אלה, מסקנת השופטת הייתה שההסכם אינו משקף את רצונו החופשי והעצמאי של האב ולפיכך הוא בטל. התובעים (יורשי הבת) חויבו בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 שקל.

• ב"כ התובעים: עו"ד מרדכי שפירא ועו"ד רינת קדמי
• ב"כ הנתבע: עו"ד מירי כרמל ורסנו

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.