בתביעה שהגיש החבר הוא טען שהקיבוץ חייב לו כספים בגין שיוך בית המגורים, פנסיה ורווחים שמקורם בנכסי הקיבוץ. הקיבוץ הכחיש וטען שדווקא התובע חייב כספים, אך עמדת התובע התקבלה
בפסק בוררות שפורסם לאחרונה התקבלה תביעה שהגיש קיבוצניק לשעבר נגד קיבוץ עין גב. בין הצדדים התעוררו מחלוקות בנוגע לתשלום בגין בית המגורים, ותק הפנסיה ותשלומים להם טען התובע בגין "פירות נכסים" (רווחים מנכסי הקיבוץ). בפסק הבוררות נקבע שהתובע זכאי ל-1,250,000 שקל עבור בית המגורים, כי הוא זכאי לתוספת שנת ותק בפנסיה ולקצבה פנסיונית, וכי הוא ימשיך לקבל תשלומים עבור פירות נכסי הקיבוץ.
התובע, שיוצג על ידי עו"ד דקל מנחמי, סיפר כי היה חבר קיבוץ במשך כ-37 שנה, במהלכן העביר את כל הכנסותיו לקיבוץ ופעל בוועדות השונות. בשנת 2007, בעודו חבר קיבוץ, נעשה הליך שיוך של הנכסים לחברי הקיבוץ מול רשות מקרקעי ישראל. לטענתו, לפי הוראות מועצת מקרקעי ישראל הוא צריך לכל הפחות לקבל את ערך בית המגורים, לפי המחיר שבו ניתן היה למכור אותו בשוק החופשי.
לעניין הפנסיה הוא טען כי התקבל לחברות בקיבוץ מפלסים ביולי 1979. בהמשך ולבקשת הקיבוץ עבר עם משפחתו לקיבוץ עין גב, עד שלדבריו גורש משם בבושת פנים. הוא הבהיר שיש לחשב את הפנסיה שלו משנת 1979 כשנת תחילת הוותק.
עוד לטענתו, בשנת 2010 התקבלה החלטה לפדיון פירות נכסי הקיבוץ. חלקו עמד על סך של כ-148,000 שקל. ב-2014 הוא קיבל 16,274 שקל ולטענתו הקיבוץ חייב לו מעל 90,000 שקל.
הקיבוץ, שיוצג על ידי עו"ד יוסי משיח, טען כי ב-1993 הצטרף התובע לקיבוץ עם אשתו. ב-2014 החליטו בני הזוג לצאת לחופשה מהקיבוץ שבסופו הודיעה האישה על עזיבה. התובע נעדר מהקיבוץ שש שנים וב-2020 החליטה האסיפה של הקיבוץ על הפסקת חברותו.
לטענת הקיבוץ, אפשר לנכות את שווי פירות הנכסים המגיעים לתובע משווי דמי העזיבה שמגיעים לו. לעניין הוותק לפנסיה טען הקיבוץ כי מניין הוותק הוא מתאריך הקבלה למועמדות בקיבוץ ב-1992 ועד 2020, בניכוי השנים שבהן היה "שינוי סטטוס" (2010-2020).
עוד טען הקיבוץ כי הוותק לעניין הזכות לפירות נכסים כולל רק חצי משנות הוותק שצבר התובע במפלסים. זאת, בהתאם להחלטת המועצה מ-2008 ביחס לחבר שעבר מקיבוץ אחר.
הקיבוץ סיכם שהתובע אמור היה לקבל 91,529 שקל אלא שיש לו חוב בסך 124,484 שקל בגין קצבה ששולמה ביתר ולכן הוא חייב לקיבוץ 32,955 שקל.
אין קיזוז
הבוררים, השופטת בדימוס נחמה מוניץ ורשם האגודות השיתופיות בדימוס עו"ד אורי זליגמן, מינו שמאי לבחינת ערך בית המגורים. השמאי קבע ששווי זכויות התובע הוא 1,250,000 שקל, והבוררים פסקו כי זה הסכום שהתובע זכאי לקבל מהאגודה עבור בית המגורים.
לעניין הוותק לפנסיה נקבע כי הוותק יתוקן כך שתתווסף שנת ותק אחת. עוד נקבע כי אין תוקף להחלטה מ-2008 שלפיה הקיבוץ מכיר רק בחצי משנות הוותק שנצברו בקיבוץ הקודם. הבוררים הסבירו שמדובר בהחלטה מאוחרת ליום שבו התובע עבר לקיבוץ עין גב, ולא ניתן להחילה רטרואקטיבית, 16 שנים לאחר המעבר.
הקיבוץ אף חוייב לשלם לתובע פנסיה עד למועד הפסקת חברותו בקיבוץ (בדומה לזכאות חברי קיבוץ אחרים), בקיזוז של כ-2,500 שקל שהוא צבר לפנסיה בנפרד.
בהמשך, הבוררים דחו את פרשנות הקיבוץ שלפיה ניתן לקזז מהתשלום לו זכאי התובע את התשלום עבור פירות נכסים. "אין מדובר בשיוך אמצעי יצור אלא רק בתשלום בגין פירות נכסים, שאינם אמצעי יצור ולא נכללים כלל בתקנות השיוך", כתבו.
הם סיכמו כי התובע יקבל מהקיבוץ 1,250,000 שקל בגין נכס המגורים בתוך 30 יום. כמו כן, התובע זכאי לתוספת שנת ותק לנושא הפנסיה ולקצבה פנסיונית וימשיך לקבל את התשלומים עבור פירות הנכסים.
הקיבוץ חויב בהוצאות בסך 15,000 שקל.
לפסק הבוררות המלא
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.