בן 21 ביקש מבית המשפט לעזור לו למצוא את שורשיו. הגבר שנתבע התנגד לבדיקה אבל בית המשפט כפה עליו לבצע אותה. "לכל אדם קיימת הזכות לדעת מי הוריו המולידים"
צעיר בן 21 קיבל הזדמנות לברר האם מאהב של אמו הוא אביו האמיתי. השופטת ליאת דהן חיון מבית המשפט למשפחה בקריות קיבלה לאחרונה את תביעתו, והורתה על ביצוע בדיקת רקמות על אף התנגדותו של האיש, שטען כי הצעיר מונע מבצע כסף.
את תביעת האבהות המקורית הגישה אמו של הצעיר כשהיה בן 15. היא טענה שהוא נולד ממערכת יחסים שניהלה עם הנתבע – גבר נשוי, כשהייתה גרושה. באותה תקופה היא אמנם חזרה לבעלה לשעבר והוא נרשם כאבי הילד, אבל בדיקה גנטית שערכו באופן פרטי שללה את אבהותו.
לפי גרסתה, למרות סירובו של הנתבע להכיר בילד הוא הבטיח לעזור לה כלכלית בגידולו. בפועל, הוא לא קיים את ההבטחה והיא הגישה את התביעה אחרי שסירב לעזור במימון לימודיו. היא ביקשה לערוך את בירור אבהות באמצעות בדיקת רקמות.
קו ההגנה של הנתבע היה שאין בו כל צורך כאב כיוון שהגרוש של התובעת גידל את הילד ורשום כאביו. הוא סירב לבדיקת רקמות תוך שציין כי הבירור עלול לפגוע בילד, כיוון שהוא עשוי להפוך ל"שתוקי" (חסר אב) ואפילו ממזר לפי ההלכה, מה שימנע ממנו להינשא בחתונה יהודית.
בתחילה באמת עלה חשש ממזרות מאחר שהתובעת חזרה לגרוש שלה (מה שלפי ההלכה היהודית עלול להיחשב כנישואים) כשקיימה יחסים עם הנתבע. אבל לאחר שהעניין התברר בבית הדין הרבני נקבע כי התובעת נכנסה להיריון כשהייתה גרושה ולכן אין שום בעיה עם בירור האבהות.
בינתיים הזמן עבר, הילד עבר את גיל 18, הפך לצד עצמאי בהליך (כלומר, הפך להיות התובע) והודיע לבית המשפט שהוא מעוניין להמשיך בבירור כיוון שחשוב לו להכיר את שורשיו ולדעת מי אביו.
הנתבע, שהמשיך להתנגד, טען מנגד כי התובע מושפע מאמו ומשתף פעולה בניסיון סחיטה, והאינטרס שלו הוא כלכלי בלבד.
הזכות לזהות
השופטת ליאת דהן חיון דחתה את עמדת הנתבע והורתה לבצע את הבדיקה. היא קבעה שהתקיימו שני התנאים שקובע חוק מידע גנטי לצורך כפיית בדיקה על אדם שמסרב לה: האחד, ישנו סיכוי סביר שהתובע צודק והנתבע אביו, מאחר שהנתבע הודה שקיים יחסי מין עם אמו בתקופה הרלוונטית. השני, הנתבע הביע את התנגדותו ונימק את עמדתו במשך יותר מ-5 שנים של הליכים, וגם אחרי שכל טענותיו נבדקו לעומק הן לא שכנעו אותה שהאינטרס שלו גובר על זכותו של התובע לברר מיהו אביו.
"לכל אדם קיימת הזכות לדעת מי הוריו המולידים וזאת כחלק מזכויותיו לזהות, לחירות, לכבוד, להגשמה עצמית ולבריאות", כתבה.
השופטת הבהירה כי המניעים של התובע כלל לא רלוונטיים וממילא היא התרשמה שהוא פועל מרצונו החופשי ומעוניין באמת ובתמים לברר את זהותו. היא הדגישה כי התובע כבר אדם בוגר ומודע להשלכות של ביצוע בדיקת הרקמות, מה גם שממילא הסיכונים להם טען הנתבע לא קיימים: חשש לממזרות כבר אין לנוכח ההכרעה של בית הדין הרבני, ואין סכנה שהתובע יהפוך ל"שתוקי" כיוון שגם אם יתגלה שהנתבע לא אביו יש לו אב רשום.
השופטת לא חייבה את הנתבע בהוצאות כדי לא להעמיק את העימות בין הצדדים.
עו"ד רועי גולן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.