האיש, נכה 100%, תבע בבית המשפט למשפחה את השבת הכספים וכן ביטול הסכם מ-2016 בו העביר לגרושתו דירה משותפת. בקשת האישה לסלק את התביעה על הסף עקב הליך קודם ברבני נדחתה.
בני הזוג נישאו ב-1981 והביאו לעולם 8 ילדים. בשנים האחרונות חלה הבעל בטרשת נפוצה, מצבו הרפואי התדרדר והוא הפך לסיעודי. במקביל, גם האישה חלתה בסרטן.
התפתחויות מצערות אלה הובילו למשבר ביחסים ולפני כשלוש שנים פתחה האישה בהליך גירושין בבית הדין הרבני בירושלים. באוגוסט 2014 סודר הגט ביניהם ובני הזוג התגרשו.
גם אחרי הגירושין המשיכו השניים לגור בדירה המשותפת וחיו כבני זוג לכל דבר ועניין. בסוף שנת 2014 ביקשה האישה מהבעל להינשא מחדש אך אז נודע לו שיש לה בן זוג אחר והוא סירב.
האישה המשיכה לחזר אחריו ולבסוף שידלה אותו להעביר אליה את זכויותיו בדירה. הסכם המסדיר את העניין נחתם בניהם בתחילת 2016 ואושר בבית הדין הרבני.
גם בשלב זה לא תמו תלאות הבעל וטיפול רפואי רשלני שקיבל שהחמיר את מחלתו וגרם לו נזק בלתי הפיך. הוא הגיש תביעה נגד הגורם המטפל ושולם לו פיצוי של מיליון שקל שהופקד בחשבון המשותף. או אז העבירה האישה 1.2 מיליון שקל מהחשבון המשותף לחשבונה הפרטי.
בספטמבר 2016 התעשת הבעל והגיש שתי תביעות לבית המשפט למשפחה בירושלים. באחת הוא דרש שהאישה תשלם לו 1.5 מיליון שקל עבור הכספים "שגנבה" ובשנייה תבע את ביטול ההסכם בעניין הדירה המשותפת.
הנתבעת הגישה בקשה לדחייה על הסף של התביעות בשל "מעשה בית דין, חוסר סמכות ושימוש לרעה בהליכי המשפט".
לדבריה, כשלושה חודשים לפני כן התובע הגיש בבית הדין הרבני תביעה זהה שנדחתה והוא מנסה להתנהל ב"שיטת מצליח".
היא הוסיפה שהסמכות לדון בתביעות נתונה אך ורק לבית הדין הרבני שאישר את ההסכם בעניין הדירה.
הבעל השיב שההליך בבית הדין לא עסק בהסכם או בכספים שנגזלו ומטרתו הייתה רק למנוע מהאישה להבריח נכסים כך שהפסיקה שם אינה מהווה "מעשה בית דין" (המונע הגשת תביעה בעניין שכבר הוכרע).
עוד לדבריו, הסמכות לדון בתביעות נתונה לבית המשפט מאחר שאין לבית הדין הרבני "סמכות נמשכת".
לא קיבל את יומו
ואכן, השופט פליקס גורודצקי מבית המשפט למשפחה בירושלים דחה את הבקשה לסילוק על הסף.
הוא אמנם קבע שהתביעה שהגיש הבעל לבית הדין הייתה זהה לתביעותיו הנוכחיות אך קבע שההליך שם לא יצר "מעשה בית דין" מאחר שבית הדין לא דן בתביעה לגופה ולתובע לא ניתן "יומו" (לא ניתנה לו הזדמנות להוכיח את טענותיו).
עוד לדבריו, ספק אם לבית הדין הייתה בכלל סמכות לאשר את ההסכם בעניין הדירה שנחתם לאחר שהצדדים התגרשו וממילא בנסיבות אלה לא הייתה לו סמכות לדון בתביעה. השופט הבהיר בהקשר זה שאישור ההסכם על ידי בית הדין הרבני לא הקנה לו "סמכות נמשכת" וסמכותו לדון בענייני הרכוש מסתיימת עם סידור הגט.
לבסוף השופט כתב כי סעד של סילוק על הסף הוא נדיר – "אמצעי קיצוני הננקט רק מקום שאין אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש". במקרה זה לדבריו, פניית הבעל לבית המשפט היא לגיטימית ואינה שימוש לרעה בהליכי משפט.
בנסיבות אלה קבע השופט שהתביעה תמשיך להתברר וחייב את האישה בהוצאות של 3,000 שקל.
- שמות באי הכוח לא צוינו בהחלטה
עו"ד יעקב בלס
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.