האח הציג הסכם שלפיו לכאורה הלווה לאחיו וזוגתו המנוחה חצי מיליון שקל, ותבע החזר. אלא שעיתוי הגשת התביעה, ועדותו הלא מהימנה גרמו לשופטת לחשוד שהאחים שיתפו פעולה כדי לזכות בנתח מהעיזבון
בית המשפט לענייני משפחה בקריית גת דחה לאחרונה תביעה להחזר הלוואה של חצי מיליון שקל שהוגשה נגד יורשותיה של הלווה, לכאורה, שהלכה לעולמה לפני שנים. התביעה, שהוגשה על ידי אחיו של בן הזוג של המנוחה על בסיס הסכם הלוואה מלפני 17 שנים, עוררה בשופטת פאני גילת כהן את החשד כי מדובר בשיתוף פעולה שנרקם בין האחים כדי לזכות בנתח מכספי העיזבון.
המנוחה נפטרה ב-2009 ומיד לאחר מכן פרץ סכסוך ירושה בין בן זוגה לבין שלוש בנותיה וכלתה (אלמנת בנה שנפטר).
אחרי 4 שנים של מאבק משפטי הם הגיעו להסדר פשרה שקבע כי בן הזוג יקבל 25% מהעיזבון ובנותיה וכלתה את השאר. בנוסף ניתנה לו זכות לגור בדירה בה חיו יחד עד גיל 68.5, ולאחר מכן הוסכם לפרק את השיתוף.
כעבור כשנתיים, זמן קצר לפני שהדירה אמורה הייתה להימכר, אחיו הגיש לפתע תביעה נגדו ונגד היורשות. בתביעה הוא טען כי המנוחה לא החזירה לו 500 אלף שקל שהלווה לה ולבן זוגה (אחיו הנתבע) כדי לכסות חוב על רכישת מגרש.
התובע הציג הסכם הלוואה מ-2003 שלכאורה חתום על ידי המנוחה ואחיו ולפיו היה עליהם לפרוע את החוב עד 2005.
אחיו של התובע סירב לקחת חלק בהליך. כך, לא הגיש כתב הגנה ולא הסכים להעיד. בנותיה וכלתה – הנתבעות – עמדו על כך שאמן מעולם לא חתמה על הסכם כזה או קיבלה הלוואה מהתובע. הנתבעות טענו כי ככל הנראה האחים משתפים פעולה, ומכל מקום התביעה התיישנה ולכל הפחות הוגשה בשיהוי כבד נוכח העובדה שמועד הפירעון חלף 12 שנים לפני שהתובע פנה לבית המשפט.
לא מהימן
השופטת פאני גילת כהן קבעה כי התנהלות התובע לאחר ההסכם והעובדה שלא דרש החזר כשהמנוחה עוד הייתה בחיים ואפילו לא אחרי שהיא ואחיו מכרו את המגרש, מערערת מאוד את גרסתו. באופן כללי, השופטת ציינה כי עדותו לא הותירה עליה רושם מהימן ואף הביאה אותה למסקנה שסביר יותר להניח שמדובר בהסכם פיקטיבי.
כך למשל, התובע הודה כי את הכספים העביר לאחיו בסכומים קטנים לאורך שנים והם שימשו לצרכים שונים לחלוטין ממה שצוין בהסכם, כמו השתלת שיניים ורכישת רכב. מעבר לזה, לתובע לא היה כל תיעוד על ההעברות כך שהוא אפילו לא הוכיח שהגיעו לחצי מיליון שקל.
מלבד זאת, בהסכם נכתב שהכספים מיועדים לכיסוי עלויות רכישת המגרש אלא שבני הזוג רכשו אותו 14 שנים קודם ובשליש מסכום ההלוואה הנטענת.
השופטת הוסיפה כי אף שהתביעה לא התיישנה, שכן פטירת המנוחה עצרה את מרוץ ההתיישנות עד לבירור זהות היורשים, אכן היה כאן שיהוי כבד ולא מוסבר. לכך מתווסף עיתוי הגשת התביעה בסמוך לסיום זכות המגורים של אחיו בדירה, סירובו של האח להעיד והעובדה שהיום כבר אי אפשר לקבל את גרסת המנוחה כך שהעדים היחידים לחתימה על ההסכם הם שני האחים בעלי האינטרס המשותף.
כל אלה, קבעה, לא מאפשרים לקבל את התביעה והתובע חויב לשלם לנתבעות הוצאות משפט של 15,000 שקל.
- ב"כ התובע: עורך דין משה מלכה
- ב"כ הנתבעות: ליאור אלביליה, עורך דין צוואות וירושות
עו"ד יחזקאל חרלף
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.