לאחר מות אמם התגוששו אח ואחות סביב השאלה איזו מהצוואות שהותירה אחריה משקפת את רצונה האמיתי. האח ביקש להכיר בצוואה הראשונה ואילו האחות בצוואה האחרונה. מה נקבע?
פסק דין שהותר לפרסום באחרונה עסק במאבק ירושה בין אח ואחות, שכל אחד מהם צידד בצוואה אחרת שערכה אמם המנוחה. השופטת קרן גיל מבית המשפט למשפחה בתל אביב קיבלה לבסוף את עמדת האחות, וקבעה שיש לקיים את הצוואה האחרונה מאחר שהוכח שהיא נכתבה בדעה צלולה ומרצון חופשי. האח, שגרם לסרבול ההליך, חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד גבוהים במיוחד בסך 85 אלף שקל.
האם הלכה לעולמה ב-2015 והותירה אחריה ארבע צוואות. בצוואה הראשונה מ-1993 היא ציוותה את רכושה בחלקים שווים לשלושת ילדיה. ב-2014 היא ערכה שתי צוואות נוספות, בהן חילקה את רכושה בצורות שונות בין ילדיה. שנה לאחר מכן ערכה האם צוואה נוספת, ובה ציוותה לחלק את רכושה בצורה שונה כך שאחד מבניה יקבל רק דירה אחת ושליש מזכויות בנייה בבניין שבבעלותה, במקום שליש מכל עזבונה.
לאחר מות האם עתרה בתה לקיום הצוואה האחרונה, ואילו הבן שאיבד חלק ניכר מהעיזבון עתר לקיום הצוואה הראשונה.
הבן טען כי לא ייתכן שאמו אישרה את הצוואה האחרונה וניכר כי הוטעתה. הוא הפנה לכך שבצוואה נכתב שהיא קראה את הצוואה "מילה במילה" אלא שלטענתו אמו כלל לא ידעה לקרוא עברית. לדבריו הצוואה והראשונה היא הנכונה וכל הצוואות שאחריה נערכו כשהיא לא הייתה בקו הבריאות.
הוא סיפר כי אמו הייתה חולה מאוד ונדרשה לטיפול סיעודי צמוד. לטענתו מצבה הנפשי והפיזי הירוד השפיע באופן מהותי על צלילותה ויכולת השיפוט שלה.
אחותו אישרה שמצבה הרפואי של אמם התדרדר עם השנים אך עמדה על כך שאמה הייתה צלולה עד סוף ימיה. היא דחתה את טענות אחיה כולן באומרה כי כל הצוואות שערכה אמם אושרו על ידה ונחתמו בנוכחות עדים ועורכי דין ניטרליים, ומאחר שהצוואה האחרונה היא העדכנית ביותר יש לפעול על פיה.
כשירה וצלולה
ואכן, חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט קבעה שהאם הייתה כשירה בשנים בהן כתבה את הצוואות – כולל האחרונה. בהתאם, השופטת קרן גיל דחתה את טענות האח.
השופטת הוסיפה שהשתכנעה כי המנוחה הבינה עברית, וכי תוכן הצוואה ובקיאותה בכל פרטי הפרטים לגבי נכסיה מעידים על כך שחתמה עליה בדעה צלולה ומרצונה החופשי.
השופטת הסתמכה על עדותם של שני עורכי הדין שהחתימו את האם על הצוואה האחרונה, בה אישרו אף הם כי האם ידעה להבחין בטיבה של צוואה והבינה היטב את משמעות עריכתה.
אחד מעורכי הדין העיד כי האם אף שיתפה אותו בנסיבות לשינוי הצוואה. לדבריו, היא עשתה זאת דווקא בניסיון לשפר את יחסיה עם בניה על ידי חלוקת רכוש שוויונית יותר מזו שהייתה בצוואה שלפניה.
עוד נקבע כי האח לא הצליח להוכיח כי אחותו כפתה על אמם את תוכן הצוואה האחרונה.
לפיכך השופטת הורתה לקיים את הצוואה האחרונה ודחתה את בקשת האח. מאחר שהאח גרם להליך מורכב ומייגע ואף "לא היסס לטעון טענות סותרות ולצטט מהפרוטוקול באופן מגמתי ומטעה", השופטת חייבה אותו בשכר טרחת עו"ד והוצאות משפט גבוהים במיוחד בסך 85,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד דיני משפחה אילן סופר, עו"ד אלעד בקר
- ב"כ התובע: עו"ד איזי הולדשטיין, עו"ד לאוניד וינשטיין
עו"ד אורי צפת
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.