בת ה-86 התעקשה שתרמה לצורך כתיבת ספר תורה, בעוד הישיבה גרסה שמותר היה לה להשתמש בכסף לבניית בית כנסת. השופט: "החוזה מבוטל עקב טעות"
לאיזו מטרה תרמה קשישה מאה אלף שקלים לישיבת "נחלת התלמוד"? זו השאלה שהעסיקה לאחרונה את בית משפט השלום בפתח תקווה. בעוד התורמת טענה שכוונתה הייתה לכתוב ספר תורה לעילוי נשמתה, גרסת הישיבה הייתה שמותר היה לה להשתמש בסכום הנכבד למטרה אחרת – בניית בית כנסת. השופט אמיר לוקשינסקי-גל קבע שמדובר בטעות יסודית מצד התובעת, המזכה אותה בביטול החוזה ובהחזר התרומה.
תחילת הפרשה במאי 2019 אז מסרה התובעת (86) למתרים מטעם הישיבה צ'ק בנקאי על סך מאה אלף שקלים. במסגרת התביעה שהוגשה לבית המשפט כשלוש שנים לאחר מכן, נחלקו הצדדים בקשר למטרת התרומה: בעוד הקשישה טענה שתרמה לצורך כתיבת ספר תורה "שיהיה לעילוי נשמתה בעתיד ולאריכות ימיה כעת", עמדת הישיבה הייתה שהיא הוסמכה להשתמש בתרומה לצורך בניית בית כנסת.
מקבל הצ'ק, המתרים, העיד בבית המשפט כי הבהיר לתובעת ביציאתם מהבנק שאינו מתעסק בכתיבת ספרי תורה, וכי ישתמש בתרומתה לצורך בניית בית הכנסת. בתגובה לכך, לטענתו, אמרה לו התובעת "עשה מה שאתה מבין, אני סומכת עליך". ברוח זו העידה גם אחותה של התורמת, שנכחה באותו מפגש, כי אחותה אמרה למתרים "אני סומכת עליך, מה שאתה עושה זה בסדר".
מנגד, הקשישה התעקשה כי מטרת תרומתה הייתה לכתיבת ספר תורה על שמה, ומכאן שמדובר בטעות יסודית הגוררת את ביטול חוזה התרומה והשבת הכספים לידיה.
"מה קורה עם ספר התורה?"
ראיה מרכזית ששימשה את השופט לוקשינסקי-גל לדחיית גרסת הישיבה, נמצאה בפרוטוקול הבנק שהנפיק את הצ'ק הבנקאי. כך, באותו מסמך נכתב מפורשות שהתובעת "רוצה לתרום את הכסף לכתיבת ספר תורה", וזאת גם לאחר שפקידות הבנק הבהירו לה כי משיכת התרומה תשאיר אותה כמעט ללא יתרת עו"ש.
בפרוטוקול נכתב בנוסף שהתובעת, בעלת החשבון, "הסבירה כי בנה חי על חשבונה ומושך ממנה כספים באופן תדיר, וכי היא רוצה בעודה בחייה להכניס ספר תורה על שמה". הפקידות חתמו שהתרשמו כי האישה "צלולה ומבינה את רצונה", ולכן אישרו את משיכת הסכום והנפקת הצ'ק הבנקאי.
נקודה נוספת שערערה את הגנת הישיבה הייתה שגם לגרסת המתרים, מקבל הצ'ק, התובעת בשום שלב לא הסמיכה את הישיבה מפורשות להשתמש בצ'ק לבניית בית הכנסת, אלא רק אמרה לו שיעשה מה שהוא מבין ושהיא סומכת עליו. על רקע גילה המתקדם והקשיים השונים מהם סבלה, פקפק השופט בכך שהתובעת במעמד אותו מפגש אכן הבינה והסכימה באופן מודע לכך שתרומתה תנותב שלא בהתאם לרצונה המקורי.
זאת ועוד, מהראיות עלה שבחלוף שנה מהתרומה התקשרה התובעת לאחותה כדי לברר "מה קורה עם ספר התורה". לדברי השופט, "עצם הבירור ביוזמת התובעת לאחר שנה, בדבר גורל ספר התורה, תומך באופן טוב למדי באפשרות שלפיה התובעת לא הבינה שהכסף ישמש לבנייה ולא לספר תורה".
בנסיבות אלה התרשם השופט שהתקשרות התובעת בחוזה התרומה, מקורה בטעות יסודית מצדה, ומכאן שהיא זכאית להחזר 100 אלף השקלים במלואם, כמו גם להוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 25 אלף שקלים.
- ב"כ התובעת: עו"ד קובי בני ועו"ד יורה לסקו
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ליאור שטלצר
עו"ד יוסף אמר
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.