יצרנית הדלתות עזבה שני מבנים ששכרה באשקלון לפני תום החוזה, בטענה שהיו בהם ליקויים שמנעו ממנה להשתמש בהם. בית משפט השלום באשקלון סבר שהחברה חיפשה סיבה לעזוב, וחייב אותה לשלם את דמי השכירות על כל תקופת החוזה.
לפני שש שנים החליטו שלושה בעלי מבנה תעשייתי באשקלון, להשכיר שתי יחידות במבנה ליצרנית הדלתות "רב בריח". חוזה השכירות נחתם לתקופה של שלוש שנים ובמסגרתו התחייבה החברה לשלם דמי שכירות חודשיים של 25,500 שקל.
השוכרת הפרה את החוזה?
עורך דין מקרקעין
ואולם, החברה פינתה את המבנים כשנה לפני תום החוזה מבלי לשלם את דמי השכירות המלאים ואת הארנונה על היחידות ששכר.
בשנת 2013 הגישו נגדה בעלי המבנה תביעה לבית משפט השלום באשקלון, בה דרשו דמי שכירות בסך 287,625 שקל, וכן תשלומי ארנונה בסך של 199,291 שקל. לטענתם, רב-בריח הפרה את הסכם השכירות, שכן הייתה צריכה למלא את כל ההתחייבויות שלה עד תום התקופה שנקבעה בו.
רב בריח טענה כי התובעים הם אלו שהפרו את ההסכם, כאשר לא תיקנו ליקויים מהותיים ביחידות, בהם גדר באורך כ-20 מטרים שהתמוטטה וגרמה לה לנזקים. לדברי החברה, המקום סבל מחדירת מים שלא תוקנה, והנתבעים התעלמו מהודעותיה על ביטול החוזה.
רב בריח גם הגישה תביעה נגדית, בה דרשה פיצוי בסך 344,124 שקל עבור הוצאות ההעברה והתאמת המבנה החלופי שנאלצה לשכור.
בתגובה, התובעים טענו כי תיקנו את כל הליקויים עוד לפני עזיבת החברה, וכי הסיבה האמיתית שבגללה עזבה הייתה חוסר שביעות רצון מכך שלא הצליחה להשכיר את היחידה השלישית במבנה שהושכרה לבעל נגריה. זה, האחרון, הגיע להעיד לטובת התובעים וסיפר שנציגי רב בריח ניסו לשכנע אותו לפנות את המבנה אך הוא סירב.
סכסוך מלאכותי
השופט עידו כפכפי הסביר כי השאלה העיקרית העומדת לבירור היא האם הנתבעת ביטלה כדין את הסכמי השכירות.
על סמך עדויות הצדדים, השופט התרשם כי במבנים אכן היו ליקויים בקירות ובעיית איטום, אך לקביעתו לא הוכח שהליקויים מנעו את השימוש במבנים או הצדיקו לבטל את חוזה השכירות.
השופט אף האמין שהתובעים תיקנו את הליקויים, ושוכנע שהנתבעת יצרה סכסוך מלאכותי סביב נושא הליקויים כדי ליצור עילה לביטול הסכמי השכירות.
מאחר שהשופט מצא שלנתבעת לא הייתה עילה לביטול ההסכם, הוא קבע כי הפינוי לא פטר אותה מתשלום דמי השכירות עד תום תקופת ההסכם, ולכן הורה לה לשלם לתובעים את מלוא הסכום שדרשו עבור תשלומי השכירות.
לעומת זאת, השופט דחה את התביעה לתשלום הארנונה, לאחר שהתברר כי העירייה פטרה את התובעים מתשלום ארנונה עבור הזמן בו המבנים עמדו ריקים.
בעקבות קביעתו כי התובעים לא הפרו את ההסכם, השופט דחה את תביעתה הנגדית של הנתבעת, תוך שציין כי ממילא לא הצליחה להוכיח שהתנהגות התובעים היא שאילצה אותה לעבור למקום אחר.
הנתבעת חויבה בהוצאות התובעים ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד חן נעמן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד צחי כלפון
* עורך דין יניב גכתן עוסק בתחום המקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.