רב נתבע במיליון שקל כי שלל כשרות ממלון – ביהמ״ש העניק לו חסינות

כנגד הרב הוגשה תביעת נזיקין לאחר ששלל את תעודת הכשרות ממלון בעיר אריאל. בית המשפט קיבל את בקשתו להעניק לו חסינות וקבע בין היתר כי הוא מילא תפקיד ציבורי.

ב-2014 מינתה מועצת הרבנות הראשית את רב העיר אבן יהודה לפעול בענייני כשרות ונישואין גם באריאל. שלוש שנים לאחר מכן הוא שלל את תעודת הכשרות ממלון ״אשל השומרון״ בעיר. המלון בתגובה הגיש נגדו תביעה של מיליון שקל. לאחרונה קבע בית המשפט כי לרב מגיעה חסינות מפני התביעה, מאחר שהוא עובד מדינה שביצע את תפקידו.

לפני כשש שנים החליטה מועצת הרבנות הראשית למנות את הרב של אבן יהודה כאחראי על נושאי הנישואין והכשרות באריאל.

הרב החל לפעול בעיר, בלי שקיבל שכר מהמועצה הדתית באריאל, למעט החזר הוצאות.

לדבריו, נתגלו ליקויים בכשרות מלון ״אשל השומרון״ והוא ומפקחי הכשרות מטעמו שלחו לנציגי החברה שמפעילה את המלון התראות בנושא. במאי 2017, לאחר שסבר כי המלון לא ממלא אחר תנאי הכשרות למרות ההתראות, הוא שלל ממנו את תעודת הכשרות.

בעקבות זאת, הגיש נגדו המלון את התביעה. הרב סיפר שהפרקליטות סירבה להכיר בחסינותו כעובד ציבור ולכן נאלץ להגיש את הבקשה לחסינות באופן אישי. 

הוא הדגיש שמגיעה לו חסינות שכן התביעה נוגעת למעשה שביצע במסגרת תפקידו הציבורי. 

מועצת הרבנות הראשית, שנתבעה אף היא על ידי המלון, טענה שהרב לא זכאי לחסינות. היא ציינה שהגנתו של הרב ממומנת על ידי המבטחת של המועצה הדתית באריאל, דבר המעיד כי היא רואה בו כשלוח שלה. 

המלון הצטרף לטענות המועצה והוסיף כי הרב ביטל את תעודת הכשרות ממניעים פסולים משום שלא הזמינו אותו לערוך בריתות במלון.

לחץ בלתי ראוי

השופט זכריה ימיני מבית משפט השלום ברמלה קיבל את הבקשה. הוא הבהיר כי על פי פקודת הנזיקין אין להגיש תביעה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, למעט מעשים שנעשו מתוך כוונה לגרום נזק.

הוא הבהיר כי אחת המטרות המרכזיות שעמדו לנגד עיני המחוקק בהענקת החסינות הייתה לתת מענה להפעלת לחצים בלתי ראויים כלפי עובדי ציבור.

השופט קבע כי מתן תעודת כשרות היא פעולה שלטונית לכל דבר ועניין והדבר נלמד הן מפסיקת בית המשפט העליון והן מהעובדה שבג״צ דן בעתירות שמוגשות לו בענייני כשרות.

בנוסף, המבקש הוא עובד ציבור לצורך החסינות שכן הוא מילא מטעם המדינה תפקיד ציבורי על פי חיקוק. בהקשר זה כתב השופט כי חוק הכשרות קובע את רשימת הגופים המוסמכים לתת תעודת כשרות ומסמיך לכך בין היתר רב מקומי המכהן במקום שבו נמצא בית האוכל.

עוד בהקשר זה הבהיר השופט כי הפסיקה הכירה ברבנות הראשית כמוסד ממוסדות המדינה ולכן המבקש עונה גם על הגדרת ״עובד מדינה״.

השופט דחה את טענת החברה כי יש לשלול את החסינות מאחר שהרב פעל ממניעי נקמנות וציין כי אין לכך בסיס בראיות.

בסופו של דבר קבע השופט שהחלטת המועצה לא להעניק למבקש חסינות לא הייתה סבירה, והוא זכאי לחסינות מטעם המדינה.

התוצאה היא שהתביעה נגד הרב נדחתה ומועצת הרבנות הראשית נשארה כנתבעת בתיק. המועצה חויבה בהוצאות בסך 5,000 שקל.

• שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בהחלטה

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.