האם התקנת מצלמות במקום העבודה על ידי המעסיקה מקנה לעובדת את הזכות להתפטר ולקבל פיצויי הפיטורים? תביעה שנדונה לאחרונה בביה"ד לעבודה בת"א עוררה דיון בסוגיה, בסיכומו השופטת קבעה כי במקרה הזה התקנת המצלמות הייתה לגיטימית.
על פי חוק הגנת הפרטיות, חל איסור לצלם אדם כשהוא נמצא ברשות היחיד. במהלך השנים, בתי הדין לעבודה דנו בסוגיה האם התקנת מצלמות במקום העבודה פוגעת בפרטיותו של העובד.
לייעוץ בדיני עבודה:
עורך דין דיני עבודה
נושא זה עלה לדיון בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בתביעה שהגישו שלוש נשים שעבדו כמנהלות חשבונות במשרד רו"ח בתקופות שונות.
בתביעתן הן דרשו פיצויים עבור זכויות שונות, ובהן אי תשלום שכר באופן מלא, היעדר אבחנה בין שעות נוספות לשעות שבת, תוספת ותק ודמי נסיעות.
בנוסף לטענות אלה, שלושתן התנגדו למצלמות, ואף טענו כי הנתבע – בשל המשרד – התייחס אליהן באופן משפיל.
הנתבע טען כי התקין מצלמות כחלק מהתייעלות המשרד והגברת הפיקוח. הטענה המרכזית שלו הייתה כי הוא חשד שעובדים מחתימים כרטיסי נוכחות בעבור חבריהם לעבודה, ולכן ביקש להתקין מצלמות, ולא ביקש להסתיר את העניין.
לדבריו, התובעת השלישית התנגדה להתקנת מצלמות והחלה במהלך של שיסוי שאר עובדות במשרד, אולם ללא הצלחה.
לטענתו, התובעת הייתה ממורמרת מכך שאיש לא עמד לצידה, ולכן עזבה את העבודה מבלי לתת הודעה מוקדמת. הוא סיפר כי ניסה להתקשר לביתה אך בנה טען שהמספר שגוי וטרק את הטלפון.
בנוגע ליתר רכיבי התביעה, הנתבע טען, בין היתר, כי שילם את כלל הזכויות והשכר בהתאם לחוק ולמה שסוכם עם התובעות.
לא הושפלו
השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ הסבירה כי בשאלת הפגיעה בפרטיות, בתי הדין הבחינו בין במצב שבו התקנת המצלמות נעשתה בידיעת העובד ובהסכמתו לבין מצב שבו העובד לא מודע למצלמות.
השופטת הסבירה כי "אם הדבר נעשה ללא הסכמה וידיעת העובד הרי שעסקינן בפגיעה בפרטיות. עם זאת, נקבע כי התקנת מצלמות על מנת למנוע ביצוע עבירות פליליות מצד הלקוחות או מצדם של העובדים היא לגיטימית שכן היא באה להגן על אינטרס לגיטימי של המעסיק. עוד נפסק כי חלה חובת תום לב מוגברת מצד המעסיק בהחלטתו להתקין מצלמות ועל הצילום להיעשות רק בהצדקה".
"בנסיבות העניין, לנתבעת קמה הזכות להתקין מצלמות ולתובעת 3 לא קמה הזכות לקבל פיצויי פיטורים עקב התפטרותה ועליה ליתן חלף הודעה מוקדמת לנתבעת", קבעה השופטת.
כמו כן, השופטת לא השתכנעה שהנתבע השפיל את התובעות בדרך כלשהי. התובעות לא הביאו עדים לטענתן בדבר השפלה, מה גם שאחת מהן חזרה בה מטענה זו במהלך הדיון.
לאחר שעברה על חומר הראיות, השופטת דחתה את מרבית התביעה, למעט רכיב של דמי נסיעות. בנוסף, השופטת קבעה כי התובעות צריכות לשלם לנתבע בשל התפטרותן ללא הודעה מוקדמת.
בסיכומו של דבר, השופטת קבעה כי הנתבעת תשלם לתובעות הראשונה והשלישית פיצויים בסך כ-27,000 שקל בגין דמי נסיעות, מהם יקוזזו 8,400 שקל עבור חלף הודעה מוקדמת. התביעה נגד התובעת השנייה נדחתה כולה.
- ב"כ התובעות: עו"ד בדיר עבד, צבי ברק
- ב"כ הנתבעים: עו"ד עומאר סולטאן
* עורך דין הילל בבייב עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.