אף שהשניים הגיעו להסכמה על סיום עבודתה של הסייעת, הרופא סירב לשלם לה פיצויי פיטורים, בטענה שהיא גנבה כסף מהמרפאה. התוצאה: גם ישלם פיצויי פיטורים וגם פיצויי לשון הרע.
בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע קיבל את תביעתה של סייעת לרופא שיניים, לאחר שהרופא סירב לשלם לה פיצויי פיטורים על עשר שנות עבודה. השופטת השופטת יעל אנגלברג-שהם הורתה לרופא לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך 31,000 שקל.
בנוסף, הרופא חויב בפיצויי לשון הרע בסך 5,000 שקל, לאחר שהאשים את התובעת בגניבת כסף מזומן מקופת המרפאה, ללא בסיס.
התובעת עבדה אצל הרופא-הנתבע עד דצמבר 2015. כשלושה חודשים לפני כן, בחודש ספטמבר, השניים קיימו שיחה שבה בשל דיברו על כך שלתובעת יש היעדרויות רבות מהעבודה. בסופו של דבר הנתבע הציע לה מכתב פיטורים ופיצויי פיטורים מלאים.
בחודש דצמבר הוא שלח לה הודעה על סיום העסקה, בה צוין כי עילת הפיטורים היא "היעדרויות רבות שפוגעות בניהול ותפקוד המרפאה".
התובעת טענה כי יומיים לאחר אותה הודעה מדצמבר, הנתבע האשים אותך בכך שגנבה 1,000 שקל מקופת המרפאה, והכל לעיני עובדים אחרים.
התובעת המשיכה וסיפרה כי על מנת להוכיח שלא גנבה דבר, היא הלכה לשירותים עם סייעת נוספת ושם התפשטה, ואחר כך חזרה למרפאה ושפכה את תכולת התיק שלה.
התובעת אף טענה שכמה ימים לאחר מכן, הנתבע מסר לה מכתב פיטורים, שאינו מפרט דבר לעניין טענת הגניבה, ואף כלל "מעין התנצלות". לדבריה, רק לאחר שהתעקשה לקבל פיצויי פיטורים, העלה הנתבע לראשונה את טענת הגניבה וכן טענה לזיוף דוחות נוכחות, בכדי להתחמק מפיצויים.
מנגד, הנתבע טען, בין היתר, כי למרות ההסכמה שאליה הגיעו הצדדים, לנוכח הדברים שקרו אחר כך, הוא אינו מחויב בפיצויים.
התובעת אף דרשה פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, בטענה שפוטרה לאלתר מבלי שנערך לה שימוע. לעניין זה הנתבע טען כי הפיטורים נעשו על בסיס הסכמה שאליה הגיעו הצדדים כאמור, ולפיהן התובעת תעבוד עד שתימצא לה מחליפה שאותה היא תכשיר.
טענות ללא ראיות
לאחר שניתחה את הראיות והעדויות, השופטת אנגלברג-שהם קבעה כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים, מאחר שהיוזמה להפסיק את העבודה – גם בספטמבר וגם בדצמבר – הייתה של הנתבע, ותמורת תשלום זכויות מלאות.
"בנסיבות אלה, זכאית הייתה התובעת לתשלום פיצויי הפיטורים בין אם פוטרה בין אם התפטרה בהסכמה", הוסיפה השופטת.
לאחר ששמעה את עדותה של סייעת הנוספת במרפאה וצפתה בסרטוני וידאו, השופטת דחתה את עמדת הנתבע שלפיה הנסיבות מצדיקות שלילת פיצויים.
השופטת ציינה כי מצילומי הווידאו לא ניתן להסיק שהתובעת לקחה כספים, ולא ניתן לראות אם היא מוציאה התובעת מהמגירה של הקופה. בסופו של דבר, השופטת הגיעה למסקנה כי "הנתבע משער שהתובעת נטלה את הכסף ואולם אין בידו (אף לדבריו שלו) ולו ראשית ראיה התומכת בטענתו זו".
בנוסף, השופטת קבעה כי האשמות הנתבע – שבוצעו בנוכחות רופאה נוספת וסייעת נוספת – מהוות פגיעה בשמה של התובעת.
עם זאת, נקבע כי התובעת אינה זכאית לפיצויי בגין פיטורים שלא כדין. בהקשר זה השופטת קיבלה את עמדת הנתבע וקבעה כי התובעת אכן לא זומנה לשימוע פורמאלי, אך נראה שבאותה שיחה שלושה חודשים לפני שפוטרה, היא עצמה הסכימה להעביר את תפקידיה לעובדת אחרת, זכויותיה לא נפגעו, והדברים אף נעשו בזהירות ולא בחטף.
מאחר שהתביעה התקבלה חלקית, הוחלט שלא לפסוק הוצאות משפט.
*עורך דין יעקב מנור עוסק בדיני לשון הרע
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.