אישה ביקשה לצאת מישראל עם בתה בת ה-4 למשך כשנתיים כדי לעשות פוסט-דוקטורט. התביעה התקבלה בכפוף לקיומם של מפגשים חודשיים עם האב, שהתנגד לבקשה
אם לבת 4 תוכל לצאת עימה לחו"ל לצורך לימודי הפוסט-דוקטורט שלה, וזאת חרף התנגדות האב – כך נקבע לאחרונה בבית המשפט למשפחה בתל אביב. השופטת לורן אקוקה קבעה שמכוח חזקת הגיל הרך ובראי טובת הקטינה מוצדק לקבל את עתירת האם, אך זאת בכפוף לשמירה על רצף מפגשים חודשי עם האב – פעם בישראל ופעם במדינה אליה נוסעת האם.
התובעת, נוצרייה בעלת תואר דוקטור, והנתבע, יהודי, נישאו זה לזו בנישואים אזרחיים בשנת 2012. שנה לאחר מכן הם עלו לישראל, כאשר לפני ארבע שנים נולדה בתם המשותפת, אשר נרשמה כחסרת דת. בשלב מסוים יחסי הצדדים עלו על שרטון והם נפרדו. בינואר האחרון ניתן פסק דין ל"התרת נישואיהם" (המקבילה האזרחית לגירושים).
עוד באותו החודש הוגשה התביעה לבית המשפט, במסגרתה ביקשה האם להתיר לה לצאת מישראל עם בתה לתקופה של שנתיים, לצורך לימודי פוסט-דוקטורט. לטענתה מדובר בהזדמנות שלא תחזור מבחינתה, כאשר גיל בתה הוא אופטימלי באשר היא צפויה לחזור לישראל עם עלייתה לכיתה א', שאז ממילא תשולב במסגרת חינוכית חדשה.
בתגובה להתנגדות האב לעזיבת בתו ובקשתו לקבל את המשמורת עליה בתקופה שהאם בלימודים, היא טענה שהוא בעל נטיות להתפרצויות זעם ושינויים תכופים במצב רוח, מאובחן עם ADHD ואף נוטה לעשן גראס רפואי על רקע פגיעתו בתאונת דרכים.
מנגד טען האב שהוא עושה שימוש מידתי בגראס ולא מעשן אותו בקרבת בתו. לגופו של עניין הסביר האב כי עלה עם אשתו לשעבר למדינת ישראל על מנה להשתקע בה ולגדל בה ילדים, ומכאן שעל בתו להישאר במחיצתו. בתוך כך הוא העלה חשש מפני השתקעות בתו בניכר על רקע המצב הביטחוני המתוח בישראל, שלעמדתו עלול להניא את האם מלחזור עמה ארצה בתום תקופת לימודיה.
ידברו בטלפון פעמיים בשבוע
אבל השופטת אקוקה דחתה את חשש האב מפני אי חזרת בתו ארצה בתום לימודי הפוסט-דוקטורט. "המצב הביטחוני בישראל הוא מן המפורסמות וקשה במרחק של 9 חודשים מאז פרצה מלחמת 'חרבות ברזל' להתייחס למצב הביטחוני הנוכחי ככזה אשר מעלה את החשש להגירה לצמיתות לאפשרות ממשית", כתבה.
לגופה של תביעה קבעה השופטת שמכוח חזקת הגיל הרך ועקרון טובת הקטין מוצדק לקבל את בקשת התובעת לעבור עם בתה זמנית לחו"ל. היא ציינה שבהתחשב בגיל הילדה (4) ובקשר הקרוב והצמוד שלה עם האם, אין מקום לנתק בין השתיים.
בתוך כך השופטת הדגישה את הטיימינג האופטימלי ליציאת הילדה מישראל, שכן חזרתה ארצה צפויה בדיוק במועד עלייתה לכיתה א'. לזאת הצטרף תסקיר של עובדת סוציאלית אשר תמך בעמדת התביעה, לפיה נסיעת הילדה עם האם משרתת את טובתה.
מן העבר השני, ציינה השופטת, הישארות הילדה במשמורתו המלאה של האב תיאלץ את האחרון להיעזר באמו, שנכון להיום מתקשה לעזור עם גידול הילדה במסגרת זמני השהות הקיימים והמצומצמים יחסית – כך שלא מדובר בפתרון אידיאלי.
בסופו של יום קבעה השופטת שהאם תוכל לנסוע עם בתה, בכפוף לכך שמדי חודש-חודש וחצי יתקיים מפגש עם האב (פעם ייסע האב לחו"ל, ופעם האם ובתה יגיעו לישראל). בנוסף, על האם יהיה לשלוח לאב מייל לפחות פעם בשבועיים בו תעדכן על מצב הבת. כמו כן חייבה השופטת את האם לאפשר לבתה לערוך שיחות טלפון או וידאו עם אביה, לפחות פעמיים בשבוע.
- באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד חיה לזר נוטקין
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.