מנוחה ערכה צוואה שבה הורישה לכל אחד מארבעת ילדיה שקל אחד, והיתר לאחייניתה. לימים היא ביטלה את הצוואה, מה שלא מנע מהזוכה לבקש לקיימה. מה נקבע?
צוואת אישה המנשלת את ילדיה לטובת אחייניתה לא תקוים - כך נקבע לאחרונה בבית המשפט למשפחה בקריות. מספר שנים לאחר עריכת הצוואה התייצבה המנוחה במשרד עורך הדין וביקשה לבטלה, והדבר תועד. הזוכה בצוואה אמנם טענה אחרי מות דודתה כי פעולת הביטול חסרת תוקף ומכאן שהצוואה לטובתה שרירה וקיימת, אך השופטת ליאת דהן חיון דחתה את הטענה, וקבעה שילדי המנוחה הם היורשים.
תחילת הפרשה בנובמבר 2014 אז ערכה המנוחה, אם לארבעה, צוואה בעדים אצל עורך דין. במסגרת הצוואה הורישה האישה את מלוא רכושה לאחייניתה המתגוררת בארצות הברית, היא התובעת, וזאת למעט ארבעה שקלים אשר יחולקו שווה בשווה בין ילדיה, הנתבעים. ואולם ארבע שנים לאחר מכן התייצבה המנוחה במשרדו של עורך הדין וביקשה לבטל את צוואתה.
במסגרת פעולת הביטול חתמה המנוחה, בנובמבר 2018, על מסמך שכותרתו "צוואה", ובו נכתב שהיא מבקשת לבטל את צוואתה. מזכירתו של עורך הדין, שהייתה אחת העדות, אישרה על גבי המסמך שהיא "מאשרת ביטול הצוואה הנ"ל". כשנה וחצי לאחר מכן, ביוני 2020, הלכה האישה לעולמה. בעקבות זאת פרץ מאבק ירושה בין ילדיה לאחייניתה, אשר התגלגל לבית המשפט.
לטענת האחיינית, חרף המרחק הפיזי הרב ביניהן היא טיפלה במנוחה במסירות ודאגה לבקרה, בזמן שהילדים נטשו אותה בתקופה שבה חלתה, ומכאן ההיגיון שבצוואה. בנוסף, לשיטתה מסמך הביטול אינו עומד בדרישות החוק. העובדה שדודתה לא ערכה לאחר מכן צוואה חדשה, ואף לא השמידה בפועל את צוואתה, מוכיחה לדבריה מעל ומעבר שלא התכוונה לבטלה.
מנגד טענו ילדי המנוחה כי פעולת הביטול נעשתה על-ידי אימם באופן שעונה על דרישות החוק, ומכאן שצוואתה בטלה - ויש לתת צו ירושה שלפיו הם היורשים, ולא התובעת.
עקרון העל: מימוש רצון המצווה
השופטת דהן חיון הדגישה שאין חולק כי המנוחה הייתה כשירה לחתום על הודעת הביטול, וכי חתימתה מתנוססת עליה. המחלוקת היחידה, כך לדבריה, נוגעת לשאלה האם מסמך הביטול עומד בהוראות החוק. השופטת הסבירה שגם במחלוקת זו יש להכריע בראי עקרון העל בדיני הירושה - כיבוד ומימוש רצון המצווה.
מסקנת השופטת הייתה שמסמך הביטול עומד בתנאי החוק, כלומר שנערך בכתב והובא לפני שני עדים. מלבד זאת היא שוכנעה, על רקע עדות עורך הדין, שביטול הצוואה משקף את רצונה האמיתי של המנוחה ומכאן שיש לכבדו.
"התרשמתי ללא כל ספק שרצון המנוחה לבטל את הצוואה היה חופשי וללא כל השפעה, וכן שהייתה כשירה לעשות כן", כתבה השופטת, והוסיפה שמעדות עורך הדין מצאה כי רצון המנוחה בביטול צוואתה "היה ממשי, תוך שפעלה באופן אקטיבי להוציאו אל הפועל, ובכלל זה תיאמה פגישה במשרדו אליה הגיעה במועד, במסגרתה חזרה על רצונה בביטול הצוואה".
לאור זאת הסיקה השופטת שבניגוד לטענת התובעת, דודתה גמרה בדעתה לבטל את הצוואה, וזאת מרצונה החופשי, ללא כל כפייה ומתוך הבנה מוחלטת את משמעות הביטול.
בנסיבות אלה הורתה השופטת על ביטול הצוואה ועל קבלת בקשת ילדי המנוחה לצו ירושה לטובתם. התובעת חויבה לשלם לבני דודתה הוצאות בסך 20,000 שקלים.
- ב"כ התובעת: עו"ד זיו בייטל
- ב"כ הנתבעים: עו"ד משה בן שימול
עו"ד מלכה ליברנט
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.