בעלי מקרקעין בצפון ירושלים, דרשו ממשפחות להסתלק משטחם ולהרוס את המבנים שבנו, לאחר שנכנסו לשם ללא הסכמתם.
בתחילת שנת 2001, השיגו במרמה שני נוכלים רישום של הערת אזהרה על זכויותיהם של בעלי מקרקעין מוסדרים, הנמצאים סמוך לכפר עקב בצפון ירושלים. תוך זמן קצר התרמית התגלתה, והשניים הורשעו בגין מעשה המרמה.
באוקטובר 2001 בוטלה ההערה, אך בשנת 2002 מכרו הנוכלים בכל זאת את הקרקע לכמה משפחות – הנתבעים בפרשה זו – שהחלו לבנות מבנים במקום ועברו להתגורר בהם.
לשאלות בנושא עסקאות מכר דירה:
כנסו ל- פורום מקרקעין
לכן, פנו הבעלים לבית משפט השלום בירושלים, בבקשה לסילוק הנתבעים והריסת המבנים שהקימו ללא רישום כלשהו.
לטענתם, הנתבעים רקחו קנוניה עם הנוכלים המורשעים כדי להשתלט על שטח לא שלהם, והציגו טענה חלופית, לפיה בכל מקרה המקרקעין שייכים לתובעים, אשר מעולם לא הסכימו לכך שהנתבעים ישהו במקרקעין.
בנוסף, הם ציינו כי המקרקעין הוסדרו כדין בלשכת הרישום, ומכאן שעל מנת להשלים את עסקת הרכישה, היה על הנתבעים לבדוק את רישומם.
לטענת הנתבעים הם רכשו את הקרקע בתום לב ובתמורה. לדבריהם, הם הסתמכו על המסמכים שהציגו בפניהם הנוכלים, ולפי חוק המקרקעין רכישת מקרקעין מוסדרים בהסתמך על רישום שגוי לא שוללת את זכותם של הרוכשים.
עוד נטען כי לפי החוק בכל מקרה יש להם זכות לרכוש את הקרקע מהתובעים, מאחר שהם הקימו עליה מבנים, שערכם אף עולה על ערך המקרקעין.
טרם מתן פסק הדין, ניסו הצדדים להגיע לפשרה. הנתבעים הסכימו שהתובעים רשומים כבעלי הזכויות במקרקעין, אך ציינו שהשתהות התובעים היא זו שגרמה למצב זה, ולכן ביקשו לבטל את הדרישה לסלק אותם מן המקרקעין.
התובעים דחו את דבריהם, וציינו כי מרגע שגילו על רישום הערת האזהרה במרמה פעלו לתיקון הרישום.
במסגרת הניסיונות להגיע לפשרה, הושגה הסכמה עקרונית לפיה הנתבעים ירכשו חלק מהמקרקעין, אך הצדדים לא הצליחו לגשר על הפערים וחזרו לבית המשפט.
לא בדקו את הרישום
השופט אלעזר נחלון דחה את טענת הנתבעים שלפיה רכשו את המקרקעין בהסתמך על רישום שגוי. הוא קבע כי אמנם במשך מספר חודשים בשנת 2001 הרישום (שכאמור הושג במרמה) היה שגוי, אך במועד העסקה (שנת 2002) הוא כבר תוקן, ואילו היו שוכרים הנתבעים עורך דין שייצג אותם בעסקה, זה היה בודק את מצב הזכויות במקרקעין, והעסקה לא הייתה מתבצעת.
בנוסף, השופט דחה את טענת הנתבעים בדבר זכותם לרכוש את המקרקעין עקב הבנייה שביצעו במקום, והבהיר כי טענה זו שגויה מיסודה, שכן היא חלה על מקרקעין מוסדרים בלבד.
מכאן, קבע השופט כי הנתבעים הסיגו את גבולם של התובעים והורה להם להרוס את הבתים ולהתפנות על מנת להחזיר את המקרקעין למצב בו היו טרם בנייתם.
לבסוף נפסק כי הנתבעים ישלמו הוצאות משפט בסך 4,000 שקלים ושכ"ט עו"ד בסך 45,000 שקלים. עם זאת, השופט ציין כי יש להתחשב בתוצאה הלא פשוטה עבור הנתבעים, והביע תקווה כי הצדדים יגיעו להסכמה שתאפשר את המשך שהותם במקום, תוך מתן פיצוי הולם לתובעים.
- ב"כ התובעים: עו"ד אריה סוכובולסקי, עו"ד ישי ביינרט
- ב"כ הנתבעים: עו"ד נאסר גיאת, עו"ד סאמי ארשיד, עו"ד אוסאמה סעדי
* עו"ד גלית יוסף עוז עוסקת בדיני מקרקעין.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.