השופט נחום שטרנליכט מתח ביקורת על הרשות שסירבה לחתום על היתר עבור תושבי בית ינאי עד שלא יפנו את שרידי בית קברות לחיות שהפעילו במקום. הוא קבע שהתעקשותה חסרת תום לב ואינה מתחשבת.
בני הזוג, תושבי בית ינאי, נתבעו על ידי רשות מקרקעי ישראל בעקבות בנייה לא חוקית שביצעו במקום, שהיה בו בית קברות מסחרי לחיות. לימים הצדדים הגיעו להסכמה שלפיה רוב המבנים ייהרסו ולגבי מבנה נוסף המשפחה תגיש בקשה להיתר בנייה. אף שהמשפחה קיבלה אישור עקרוני לתכנית שהגישה מהוועדה המקומית, רמ״י נקטה בסחבת וסירבה לחתום על הסכמה להיתר תוך דרישה שגם שרידי החיות יפונו מהמקום. תביעה שהגישו נגדה בני הזוג ובתם התקבלה באחרונה בבית משפט השלום בפתח תקווה.
ב-2013 הגישה רמ״י תביעה נגד בני זוג ובתם, שחוכרים ממנה משק בבית ינאי, בטענה כי במקום נעשתה בנייה בלתי חוקית. נטען כי המשפחה הרחיבה את בית המגורים ללא היתר וגם הקימה בית קברות לחיות בחלקה החקלאית למטרות מסחריות.
הצדדים הגיעו להסכם פשרה שלפיו כל הבנייה הבלתי חוקית תיהרס למעט מבנה אחד, שלגביו תגיש המשפחה בקשה להיתר בניה לוועדה המקומית ורמ״י תשתף פעולה עם הליך האישור. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין.
בתביעה שהגישה המשפחה לפני כשנה וחצי נגד רמ״י היא דרשה את אכיפת ההסכם. לטענת ההורים ובתם, כל המבנים הבלתי חוקיים, למעט המבנה שלגביו הייתה הסכמה, נהרסו. ואולם, רמ״י נוקטת כלפיהם בסחבת אינסופית ומתחמקת מחובתה לחתום על בקשתם לקבלת היתר בניה. הם הוסיפו כי פניותיהם למשיבה זכו להתעלמות מוחלטת או לתשובות מזלזלות.
רמ״י טענה מצדה כי מעולם לא הובטח למבקשים שהיא תחתום על תכניות כלשהן. היא הוסיפה כי בביקור שערך מפקח מטעמה במשק התברר שהמבקשים לא קיימו את כל הבטחותיהם והחלקה החקלאית ממשיכה לשמש כגן זיכרון לבעלי חיים, אף שהוסרו הסממנים החיצוניים של בית הקברות שפעל במקום. היא דרשה כי כל שרידי החיות יפונו מהמקום.
המבקשים הבהירו שפעילות בית הקברות הופסקה אך הם אינם יכולים לפנות את שרידי בעלי החיים שכן מעל כל בעל חיים ניטע עץ פרי וכיום העצים בוגרים והסרתם דורשת אישורים רבים ועלויות ניכרות. הם הגישו חוות דעת שלפיה השרידים אינם גורמים נזק סביבתי כלשהו.
תום לב והגינות
השופט נחום שטרנליכט מבית משפט השלום בפתח תקווה קיבל את התביעה. הוא ציין שאין מחלוקת שכל המבנים הבלתי חוקיים נהרסו והמשיבה לא הייתה רשאית להתנות את הסכמתה להיתר בהוצאת שרידי בעלי החיים מהחלקה.
השופט הדגיש כי גם אם למשיבה הייתה זכות לדרוש את פינוי השרידים כבעלת הקניין בחלקות, עליה לפעול בהתאם לעקרון תום הלב ולעשות זאת באופן הגון ותוך התחשבות במבקשים. לדבריו, עקירת העצים מצריכה התארגנות לוגיסטית מורכבת וכרוכה בהוצאות גדולות. מנגד, אין כל נזק סביבתי או אחר שייגרם כתוצאה מהותרת השרידים בקרקע.
בנסיבות אלה קבע השופט שעל רמ״י לחתום על בקשת המשפחה לקבלת היתר בניה להכשרת המבנה שנותר. רמ״י חויבה בהוצאות של 700 שקל ובשכ״ט של 20,000 שקל.
עו"ד משה לין
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.