עוד בחייה חתמה האם על ייפוי כוח להעברת זכויותיה בקרקע בנצרת לאחד מבניה. לאחר מותה ב-2015, שני בניה האחרים תבעו לבטלו ולחלק את הקרקע בין כולם. בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי "זה היה רצונה".
סגן נשיא בית המשפט למשפחה בנצרת, השופט אסף זגורי הכריע באחרונה בסכסוך בין האחים וקבע כי אמם החליטה להעביר את ביתה רק לאחד מהם עקב חוסר אמון מוחלט בשני בניה האחרים. טענת השניים כאילו אמם נפלה קורבן להשפעתו השלילית של אחיהם, נדחתה.
האם חתמה על ייפוי הכוח להעברת זכויותיה בביתה ובקרקע הצמודה לו לאחד מבניה, באוגוסט 2012. כשלוש שנים לאחר מכן היא נפטרה וניתן צו ירושה שהורה על חלוקת רכושה באופן שווה בין ילדיה.
כשנודע לשני האחים הנותרים על ייפוי הכוח הם עתרו לבית המשפט בבקשה לבטלו ולהכניס גם את הקרקע לצו הירושה.
האחים טענו בין השאר, כי אחיהם-הנתבע ניצל את תלותה של אמם בו והשפיע עליה לנשל אותם מהקרקע, ולא ייתכן שזה היה רצונה. לטענתם, אחד מהם מתגורר שם מזה כ-25 שנה ולא יכול להיות שאמו רצתה לסלק אותו משם.
בנוסף הם טענו כי אין תוקף לייפוי הכוח שהציג הנתבע, שכן האם לא חתמה על "חוזה מתנה" או כל מסמך אחר המלמד על כוונתה להעניק לו במתנה את ביתה, ובהיעדר מסמך כזה לא מתמלאת דרישת החוק כי עסקה במקרקעין תעשה "בכתב".
האחים אף ציינו שהנתבע הסתיר מפניהם את קיומו של ייפוי הכוח ולא עשה בו שימוש אלא כשנה לאחר שאמם נפטרה, והתנהלות זו כשלעצמה מעוררת תהיות לגבי נכונותו.
הנתבע טען מנגד כי ייפוי הכוח משקף את כוונתה ורצונה של אמו, שהחליטה לחתום עליו לאחר שנודע לה כי אחד התובעים ניסה לקחת ממנה במרמה קרקע אחרת ולצורך כך זייף את חתימתה. הנתבע הפנה להליך המשפטי שהתנהל בהקשר זה ולעדותה של האם במסגרתו לפיה החליטה להעביר לנתבע את הקרקע כיוון שאינה בוטחת בשאר בניה.
בנוסף טען הנתבע כי האם העניקה לו את הקרקע עוד בחייה ולכן לא מדובר בנכס שהיה שייך לה בעת מותה. לפיכך, לטענתו, אין לכלול אותו בירושה ואחיו אינם זכאים לו. עוד הוא הוסיף כי מדובר בייפוי כוח בלתי חוזר, כלומר, כזה שאי אפשר לבטלו, גם לא אחרי פטירה.
זעקת ההגינות
בסופו של דבר ולאחר הליכים רבים בנושא, החליט סגן הנשיא זגורי לדחות את התביעה.
השופט כתב כי לאחר ששמע את העדים הגיע למסקנה כי זו ההחלטה הנכונה גם ברמה המשפטית וגם מבחינת הצדק.
השופט, שמצא את עדויות התובעים כלא אמינות, השתכנע כי ייפוי הכוח אכן שיקף את רצונה האמיתי של האם וביטא את חוסר האמון שרחשה כלפיהם.
באשר לדרישת הכתב, השופט קבע כי ייפוי הכח במקרה זה ממלא אחריה גם בהיעדר מסמך נפרד, בהיותו מפורט ומעניק הרשאה נרחבת לנתבע לעשות בנכס כרצונו. מכל מקום, בעיניו, כשבנסיבות שנפרשו בפניו נשמעת "זעקת ההגינות בשם המנוחה" ומאחר שמדובר בעסקה בתוך המשפחה – יש מקום לרכך את דרישת הכתב בעסקאות מקרקעין.
התובעים חוייבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד ניר ויינרמן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.