צוות "אסף הרופא" ביצע שלושה ניתוחים אך העביר את המטופלת למחלקת ההתאוששות בצורה כל-כך רשלנית, שהיא גרמה לכשלון הניתוחים ולנזק קטלני.
בית משפט השלום ברמלה קיבל תביעתו של אדם שעבר שלושה ניתוחים באוזנו הימנית, שבסופם איבד לחלוטין את שמיעתו באוזן זו. הניתוחים עצמם בוצעו כראוי, והתביעה עסקה בעיקר באופן שבו התובע הועבר מחדר הניתוח לאשפוז בבניין אחר.
הניתוח הראשון – שבו מחדירים לאוזן פרוטזה מלאכותית זעירה – בוצע בשנת 1999, כאשר התובע היה בן 64. כעבור שנה הוא נאלץ לעבור ניתוח חוזר. כשנתיים לאחר מכן, הוא הוזמן לניתוח נוסף, שלאחריו איבד את השמיעה באוזנו הימנית.
בשנת 2006 הוא הגיש תביעה נגד אסף הרופא ומשרד הבריאות, בה טען לרשלנות של הנתבעים בהתנהגותם לאחר הניתוח הראשון והשלישי, כאשר הועבר ל"מחלקה לאחר ניתוחים" באופן גס ומטלטל, ברכב סובארו שאינו מיועד להעברת חולים, וכל זאת על אף שלפני הניתוח הודגש בפניו שיש להימנע מתזוזות ראש במשך 24 שעות לאחר הניתוח.
לטענתו, טלטול זה הוא הסיבה היחידה לכישלון הניתוחים ולנזקיו.
בבית המשפט הוא סיפר על הנחיות הרופא ומה שקרה אחר כך: "פתאום לוקחים אותי ומטלטלים אותי ומכניסים אותי לאוטו שמנוע מאחורה, כל הדרך משובשת... לא הייתה שום רחמנות. כשהגעתי למחלקה בא הרופא לטפל בי, לראות ועשה לי סימן אם אני שומע עם המכשיר שדופקים על זה, אמרתי לו אני לא שומע כלום, אמר לי זהו. תוך 5 דקות גמרו אותי".
בנוסף, הוא תבע פיצויים על פגיעה באוטונומיה, בטענה שלא קיבל הסברים מלאים על הניתוחים, שבוצעו ללא הסכמה מדעת.
הנתבעים טענו שיש לדחות את התביעה, והפנו לחוות דעת מומחה בית המשפט שקבע כי הניתוחים בוצעו כראוי וכי ירידה בשמיעה ונקב בעור התוף הם סיבוכים מוכרים ושכיחים שעלולים להתרחש אצל טובי המומחים.
לעניין שינועו של התובע לאחר הניתוחים, נטען כי לא תועד אצלם אירוע של טלטול או של תלונות מצד התובע בעניין זה.
עוד נטען כי התובע חתם על טפסי הסכמה שפירטו את כל הסיכונים בניתוחים.
"התעלמות מוחלטת מרצונו"
"התובע הועבר מחדר הניתוח למחלקה באמצעי שאינו תואם את מצבו הרפואי (העברה מטלטלת), זאת בניגוד להנחיות המפורשות שניתנו על-ידי הצוות המטפל, האוסרות על תזוזת ראשו לאחר הניתוח", קבעה השופטת שרון צנציפר-הלפמן.
"ראש לכל, מצאתי את עדויות התובע, אשתו ובנו אמינות ומהימנות ושוכנעתי כי הם מתארים את הדברים שאירעו כהווייתם", הסבירה.
קביעת השופטת כי בית החולים התרשל התבססה בנוסף על התיעוד הרפואי שנרשם לפני הניתוח השני, ולפיו אחרי הניתוח הראשון היה "שיפור לזמן קצר ואחרי העברת חולה למחלקה שמיעה ירדה".
יתרה מכך, השופטת ציינה כי "במקרה דנן, הובל התובע פעם אחר פעם באופן שנראה לנתבעים ראוי, זאת תוך התעלמות מוחלטת מרצונו ולמרות התנגדותו המפורשת להעברתו המטלטלת. מדובר לא רק בטיפול פוסט אופרטיבי שנעשה ללא הסכמה של המטופל, אלא בטיפול בניגוד להסכמתו ולרצונו המפורשים".
אם לא די בכך, השופטת קבעה כי התובע זכאי גם לפיצויים על היעדר הסכמה ופגיעה באוטונומיה, שכן הנתבעים לא הסבירו לו על סיכויי וסיכוני הניתוח השלישי ומאחר שטולטל בניגוד לרצונו.
לאחר שניתחה את נזקיו, שכללו הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות וכאב וסבל, השופטת חייבה את המדינה בפיצויים בסך 250,000 שקל (מתוכם 150,000 על פגיעה באוטונומיה וכאב וסבל), בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מהפיצוי.
- ב"כ התובע: עו"ד סיגלית קסלר
- ב"כ הנתבעים: עו"ד דב לוין
עו"ד רן שקד
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.