נשים הרות מופנות לבצע שלל בדיקות ונדרשות לעמוד במעקבים רפואיים במהלך ההיריון, אך מעטות מודעות לחובות המוטלות על הרופא המטפל ולהשלכות שיש להתעלמות מהוראותיו.
רבים סבורים שנשים "הצליחו" להרות וללדת במשך אלפי שנים מבלי שנערכה אף בדיקה, ולכן אין צורך לערוך את כל הבדיקות שהרופאים ממליצים עליהן. ואולם, לנוכח הסיכונים הטמונים בהריון, בפועל עדיף שלא להימנע מביצוע הבדיקות ויותר מזה, כדאי לערוך אותן מאחר שהן מעלות את הסיכויים ללידה תקינה ולתינוק בריא. מלבד זאת, ביצוע מלוא הבדיקות יכול לבסס תביעת רשלנות רפואית במידה שחס וחלילה נגרמו נזקים לאם או לעובר במהלך הלידה או אחריה עקב רשלנות.
בימינו, הרופא המטפל באישה ההרה חייב לשלוח אותה לכל הבדיקות הרלוונטיות למצבה וליידע אותה לגבי בדיקות נוספות שביכולתה לבצע בתשלום. במידה שהרופא אינו עומד במחויבותו הוא עלול להיחשף לתביעת רשלנות אם התינוק ייוולד עם מום או במקרה שההיריון הסתיים בנזק ליולדת.
עם זאת, אחת מטענות ההגנה השכיחות שמועלות על ידי רופאים שנתבעו היא שהיולדת לא מילאה אחר הוראותיהם ולא ביצעה את מלוא הבדיקות שהומלץ עליהן, ולכן עליה לשאת באחריות לכך ובנוסף, שגם אם היו שולחים את האישה או מיידעים אותה –התנהגותה מעידה כי זה לא היה משנה את התוצאה העגומה מאחר שלא הקשיבה להוראות הרפואיות.
מהי חובת הזהירות של הרופא?
חובת הזהירות קובעת כי רופא מטפל חייב לעקוב אחר ההיריון ולדאוג שהמטופלת תופנה לבדיקות הדרושות, בהתאם לסיכונים הספציפיים שלה. למעשה, מה שמכתיב לרופא המטפל את מידת חובת הזהירות שלו כלפי המטופלת היא ההיסטוריה הרפואית הספציפית של ההורים המיועדים יחד עם מצב ההיריון.
כך לדוגמה, בהיריון ראשון הרופא חייב לוודא שההורים עוברים בדיקות גנטיות כדי לשלול מחלות נפוצות. דוגמה נוספת - במקרה של היריון עם תאומים מתווספים שורת בדיקות ומעקבים בשל הסיכון הגבוה ללידה מוקדמת. וכך, בכל מצב רפואי שבו האם חולה במחלה כרונית או שהשלייה היא פתולוגית וכדומה - יש להתאים את מעקב ההיריון למקרה הפרטי.
חובת הרופא היא להכיר את היולדת ואת ההיסטוריה הרפואית שלה, לשלוח את ההורים לכל הבדיקות הנחוצות ולבצע מעקב. מנגד, חובת ההורים היא לבצע בקפדנות את הבדיקות אליהן הופנו במועד שנקבע.
מהן חובות הגילוי המוטלות על רופא מעקב ההיריון?
מבחינה משפטית, הרופא חייב לתעד את הבדיקות ולהסביר להורים את מטרתן, תוצאותיהן האפשריות ומשמעותן הרפואית.
בנוסף, הרופא חייב לציין שישנן בדיקות המבוצעות בטכנולוגיות נוספות שאינן ממומנות על ידי קופות החולים, כך שההורים יוכלו לבחור האם הם מעוניינים לבצע אותן.
רופא שלא מספק מידע על אודות הבדיקות שאינן ממומנות, בעצם מונע מההורים את אפשרות הבחירה, ואם יתגלה בתינוק מום שניתן היה לגלותו באמצעותן, הרופא ייחשב כרשלן.
איך יודעים אילו בדיקות חייבים לבצע במהלך ההיריון?
משרד הבריאות פרסם "נוהל מעקב אישה הרה", הקובע את הבדיקות ההכרחיות שנשים הרות צריכות לעבור. בנוסף, לאיגוד הרופאים יש ניירות עמדה הקובעים מה כל בדיקה כוללת בהתאם לסיווג ההיריון ("רגיל" או "בסיכון").
המסמכים זמינים ברשת וכל אחד יכול לצפות בהם. כמובן שמדובר במינימום ההכרחי.
מה קורה אם ההורים לא מבצעים את הבדיקות?
בתביעת רשלנות רפואית התנהגות הצדדים נבחנת בזכוכית מגדלת, וכל הוראה רפואית שלא מבוצעת ללא הסבר הגיוני תעמוד לרעת ההורים והם עלולים להיחשב כאחראים לנזק הנטען, מתוך ההנחה שאם היו מבצעים אותן – הרופא היה יודע על קיומה של בעיה ופועל בהתאם.
במקרה של לידת עובר עם מום, אחת הטענות שמעלים ההורים היא שאילו המום היה מתגלה בזמן, הם היו מבצעים הפלה. בית המשפט נוטה לפקפק בטענה כזו אם ההורים לא ביצעו את הבדיקות שהופנו אליהם.
מהם המקרים "הנפוצים" של רשלנות בלידה?
יש לאבחן בין שני סוגי מצבים רפואיים, המובילים לשני סוגי תביעות.
הסוג הראשון: הריון תקין שבעקבות סיבוכי לידה נגרם נזק (ליולדת או לתינוק). במקרה כזה, הרך הנולד תובע בגין ניהול רשלני של הלידה. בדרך כלל מדובר במצבים בהם הנזק הוא אחד משני סוגים עיקריים:
1) פרע כתפיים – חילוץ בעייתי של העובר מתעלת הלידה המוביל לשיתוק מלא או חלקי של עצבי הזרוע והיד.
2) מצוקה עוברית שלא טופלה וגרמה לחוסר חמצן במוחו של הנולד, שבדרך כלל מוביל לשיתוק מוחין ונכות גבוהה.
תביעות אלו ניתן להגיש עד שהילד יהיה בן 25.
הסוג השני: קשור בעיקר ללידת תינוקות בעלי מום. כאן, בשונה מהסוג הראשון, ההורים (ולא הילד) הם שמגישים את התביעה וישנה התיישנות של 7 שנים ממועד ההיריון. בדרך כלל מדובר במחלה גנטית שלא זוהתה בהיריון או במום מבני שלא זוהה באולטרה סאונד או בבדיקות אחרות שיכלו לגלותו.
במקרים אלה יש לקבל חוות דעת מגנטיקאי או מומחה לאולטרה סאונד שיקבע כי ניתן היה לזהות את המום או המחלה במועד ולבצע הפסקת היריון.
אזכיר כי לא בכל שלב ניתן להפסיק היריון, ולכן זמן גילוי המום הוא בעל חשיבות רבה. לעיתים, המום יכול להופיע לאחר שסקירת המערכות כבר בוצעה, ובמקרה כזה תהיה לרופא טענת הגנה טובה מאחר שהוא מילא את חובתו והמום התגלה בשלב שבו כבר לא יכול היה להמליץ על הפסקת ההיריון.
בכל מקרה, מומלץ לשמור תיעוד של כל הבדיקות המבוצעות במהלך ההיריון כדי שתוכלו להוכיח את הדברים במידה שחלילה תצטרכו להגיש תביעת רשלנות רפואית.
ומה לגבי הפיצוי?
הפיצוי נפסק על בסיס הוכחת הנזקים שנגרמו לנולד או לאמו וכן לאב ולמשפחה הקרובה.
תינוק הניזוק עקב ניהול רשלני בלידה, יסבול מהשלכות הנזק למשך כל חייו. בישראל, בניגוד לשיטות משפטיות אחרות, לא פוסקים פיצוי עונשי אלא במקרי קיצון. כלומר, הרופא לא ישלם פיצוי על התנהגותו, אלא רק בגין הנזק שגרם בפועל וההשלכות העתידיות שלו.
לסיכום
מאחר שכל מקרה נבחן לגופו, תפקידו של עורך הדין הוא להכיר את המצב הרפואי והנזקים, לטעון בהתאם אליהם ולהוכיח אותם. הכרת המצב הרפואי היא קריטית להוכחת הרשלנות ויתרה מכך – להוכחת הנזק והבנת ההשלכות האפשריות על עתידו הרפואי של הנולד.
* עו"ד דוד שרים עוסק ברשלנות רפואית בהריון ולידה
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.