מנהלת רשת "הגימנסיה" לקחה מאחת התלמידות את תעודת הגמר מידיה של אחת התלמידות בניגוד לרצונה, לעיניהם של כל התלמידים וההורים. הרשת תפצה על האקט המשפיל.
סיפור מחמיר לב הסתיים לאחרונה בפסיקת בית משפט השלום בחיפה, שקיבל את תביעתה של תלמידת סניף "כרמל" של רשת בתי הספר לתיכון למדעים ולאומנויות, המנוהלת על ידי רשת "הגינמסיה", והורה לרשת לשלם לה פיצויי לשון הרע בסך 10,000 שקל.
התביעה התמקדה באירוע טקס סיום חלוקת תעודות גמר לסוף שנת הלימודים 2013-2014. התובעת עברה את בחינות הבגרות, אולם להוריה נותר חוב של של 3,100 בגין שכר לימוד לאותה שנה.
הצדדים הציגו גרסאות נוגדות בנוגע למה שאירע בטקס סיום חלוקת התעודות באותה שנה.
התובעת טענה כי לאחר שקיבלה את התעודה, אחזה בה בשמחה והתצטלמה, הגיעה לפתע מנהלת רשת הגימנסיה וחטפה ממנה את התעודה לעיני כל התלמידים, ההורים והמורים. "נשארתי לבד בוכה כמו ילדה קטנה, השפילה אותי, אין מלים", סיפרה בבית המשפט.
בעקבות האירוע היא הגישה את תביעתה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו, ולמתן צו שיורה על החזרת התעודה. בתביעה נטען כי נטילת התעודה בשל חוב כספי מנוגדת לחוזר מנכ"ל משרד החינוך, ובנסיבות המשפילות בהן נעשה הדבר נגרמו לתובעת דיכאון ונזק נפשי בלתי הפיך.
הנתבעת טענה מנגד כי התובעת משקרת. לגרסתה, סוכם מראש עם התובעת ועם הוריה, שהיא תקבל את התעודה, תצטלם ותחגוג עם חבריה, ולאחר מכן תמסור את התעודה בחזרה עד להסדרת החוב בגין שכר הלימוד.
הנתבעת טענה כי כך נעשה – בסוף המסיבה, המנהלת ניגשה אל התובעת וביקשה ממנה להחזיר את התעודה, והכל "בצנעה ולא בפומבי".
לא הביאה עדים
בכל הקשור לעובדות, השופט אורי גולדקורן קיבל את גרסת התובעת, שנתמכה בעדויות של שני תלמידים נוספים. בהקשר זה השופט הפנה לכך שהמזכירה, שלטענת הנתבעת שוחחה עם הוריה של התובעת, לא הובאה לעדות, בעוד שהמנהלת הודתה שבשום שלב לא שוחחה עם הורי התובעת.
כמו כן, השופט זקף לחובת הנתבעת את העובדה שלא הביאה לעדות אף איש סגל שנכח בטקס, למעט עדותה של המנהלת עצמה. "הימנעות הנתבעת מלהציג ראיות שהיו בהישג ידה ללא הסבר סביר לאותה הימנעות, כדין הודאה בכך שאילו הובאו אותן ראיות הן היו פועלות לרעת הנתבעת", הסביר.
מבחינה משפטית, השופט ציין בין היתר כי "החובה המוטלת על הנתבעת להימנע מנקיטת אמצעי ענישה נגד התובעת בשל חוב כספי של הוריה מעוגנת בסעיף 11 לחוק זכויות התלמיד. סעיף זה, כמו החוק כולו, נועד לטובתה של התובעת". כמו כן, השופט הסכים שהנתבעת אף הפרה חוזר מנכ"ל משרד החינוך, שלפיו אין למנוע מסירת תעודות בגין אי תשלום.
יתרה מכך, השופט אף קבע כי מעשיה של המנהלת אף פגעו בכבודה של התובעת קבל עם ועדה, ולכן מהווים גם לשון הרע.
לאחר שניתח את עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת, השופט חייב את רשת הגימנסיה (הנתבעת) לשלם לה פיצויים בסך 10,000 שקל, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 שקל. בנוגע לסכום הפיצוי, השופט ציין כי התובעת לא הוכיחה שנגרם לה נזק נפשי או דיכאון במובן הקליני של המילה.
עו"ד הרצל חלו
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.