השופטת ד"ר דפנה אבניאלי נדרשה באחרונה להכריע האם זכויות היוצרים בחנות תכשיטים באתר שייכות למעצבת או לאיש השיווק. המסקנה שאליה הגיעה מפתיעה: לאף אחד מהם.
ב-2010 הקימה מעצבת תכשיטים חנות מקוונת באתר Etsy. מדובר במעין "קניון וירטואלי" בו המוכרים הם בדרך כלל אנשים פרטיים ועסקים קטנים, המציעים למכירה פריטי אמנות ואספנות.
זמן לא רב לאחר מכן פנה אליה אדם שהציג עצמו כאיש מכירות והציע לשווק את מוצריה באתר. האיש סירב להצעתה לעשות שימוש בחנות שפתחה והתעקש לפתוח חנות חדשה, שנשאה את שמה ומכרה בעיקר את עיצוביה.
היחסים העסקיים בין השניים התנהלו בהתחלה על מי מנוחות והניבו רווחים נאים, כשהמעצבת דואגת לעיצוב ויצירת המוצרים והמשווק דואג לתפעול החנות, לקשר עם הלקוחות, משלוח המוצרים והגבייה. בשלב כלשהו הם גם ניסו להקים חברה משותפת אך המשא ומתן לא צלח והמעצבת הודיעה למשווק על סיום ההתקשרות, בין היתר מאחר שלא עבד מולה בלעדית ושיווק מעצבים מתחרים.
אך גם לאחר קבלת ההודעה המשווק המשיך להפעיל את החנות, שינה את שמה והציג בה עיצובים הדומים מאוד לעיצוביה.
בנסיבות אלה הגישה המעצבת תביעה על הפרת זכויות יוצרים. טענתה העיקרית הייתה שזכויות היוצרים בחנות הווירטואלית הן שלה ובנסיבות אלה יש לאסור על המשווק-הנתבע את המשך השימוש בחנות ולהורות לו להעביר אליה את השליטה בה לרבות כל פרטי התפעול כמו שם משתמש וסיסמה.
טענה נוספת שהעלתה התובעת הייתה שהנתבע הפר את זכויותיה בתכשיטים מקוריים ובטקסטים שכתבה, כשהציג העתקים שלהם בחנות לאחר סיום ההתקשרות.
הנתבע טען שזכויות היוצרים בחנות הן שלו כי הוא זה שפתח את החנות וניהל אותה, וביצע בה פעולות קידום ושיווק.
ביחס להעתקת התכשיטים ענה הנתבע ש"תכשיטי התובעת נעדרים מקוריות" ולכן התכשיטים שנמכרו על ידו לאחר הפסקת שיתוף הפעולה אינם מפרים זכויות כלשהן.
פעולות טכניות
השופטת ד"ר דפנה אבניאלי ציינה כי השאלה למי זכויות היוצרים בחנות באתר מקוון כדוגמת Etsy היא מעניינת וחדשנית.
לאחר שהגיעה למסקנה שהצדדים מעולם לא סיכמו שהבעלות בחנות תהיה של התובעת העלתה השופטת את השאלה, האם החנות היא "יצירה" של הנתבע המוגנת לפי חוק זכות יוצרים. השופטת ענתה על כך בשלילה וציינה כי על פי החוק עורך או מחבר של "לקט של יצירות" נדרש למידה מסוימת של יצירתיות כדי לזכות בזכות יוצרים על הלקט.
ואולם, הנתבע הקים את החנות כחלק מהפלטפורמה השיווקית של האתר, פעולותיו היו טכניות בלבד וכללו הכנסת תמונות, מחירים וכיתוב. הוא לא בנה את תכנת ההפעלה של החנות ואף לא עיצב אותה בעצמו.
בנסיבות אלה קבעה השופטת שגם לנתבע אין זכויות יוצרים בחנות, ואיש מהצדדים אינו יכול לטעון להפרת זכות קניין רוחני.
עם זאת, השופטת קבעה שהנתבע לא היה רשאי להשתמש בהעתקי עיצובים ובטקסט של התובעת לאחר סיום ההתקשרות. מנגד היא קבעה שהתובעת לא הייתה רשאית להשתמש בצילומים שצילם הנתבע בְּחנות שחזרה להפעיל באתר לאחר תום היחסים.
בסיכומו של דבר חויב הנתבע לשלם לתובעת 41,000 שקל בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד של 15,000 שקל והתובעת חויבה לפצות את הנתבע ב-3,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אלעד צברי
- ב"כ הנתבע: עו"ד גיא אופיר
עו"ד יוסי כתראן
עוסק/ת ב-
קניין רוחני
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.