האישה טענה שהחליקה על כתם מים ולכן האולם אחראי לנזקים שנגרמו לה. מטעם האולם נטען לעומת זאת כי האישה נעלה עקבים גבוהים וסובבה את הקרסול, אלא שבעיני השופט גרסה זו הייתה פחות סבירה מזו של הנפגעת.
בית משפט השלום בקריות קיבל לאחרונה תביעה נגד אולם האירועים "דקל" שבנשר וחייב אותו לשלם כ-190 אלף שקל פיצויים לאישה שהחליקה על כתם מים ושברה את היד במהלך חתונת בתה. השופט יוסי טורס קבע כי האולם לא נקט באמצעים סבירים למניעת מפגעים, בין היתר משום שהעסיק רק עובד ניקיון אחד ולא הורה לו לבדוק באופן יזום את מצב האולם.
החתונה התקיימה ביולי 2013. לטענת הנפגעת היא החליקה על חומר רטוב כשצעדה מרחבת הריקודים אל עבר השולחן המשפחתי. וכך, באמצע החתונה הובהלה לבית החולים רמב"ם שם אובחנה עם שבר קשה במפרק שהצריך ארבעה ניתוחים.
בתביעה שהגישה נגד בעלת האולם, חברת "נ.מ. דקל נכים" וחברת הביטוח שלה "הראל", היא טענה לרשלנות מצד האולם בכך שלא דאג לניקיון ולסילוק מפגעים, וביקשה פיצוי על הנזקים שנגרמו לה כמו כאב וסבל, הפסדי שכר והוצאות רפואיות.
מטעם האולם נטען מנגד כי הנתבעת נעלה עקבים גבוהים וסובבה את הקרסול כך שהאירוע לא נגרם באשמתו. בשלב ההוכחות אף הוצג מטעמה מזכר של אחד העובדים שבו דווח כי התובעת "סובבה את הקרסול בגלל נעלי העקב שלה" וכי לא נמצאה רטיבות במקום הנפילה.
איפה צילומי האבטחה?
ואולם, השופט טורס העדיף את גרסת התובעת. השופט הדגיש כי אף שהעדויות מטעמה היו בעיקר של חברים ובני משפחה הוא מצא אותן מהימנות, אמינות וסדורות. מלבד זאת, התובעת הציגה תמונות שהעידו כי נעלה נעליים נוחות עם עקב נמוך ובמקום הנפילה היה כתם מים קטן.
באשר למזכר, השופט ציין כי אינו נותן משקל לתוכנו משום שהוסתר עד שלב מאוחר של ההליך, העובד שערך אותו כלל לא זכר את האירוע והנתבעת נמנעה מתיעוד גרסתם של התובעת ובני משפחתה לחתונה כמו גם מחקירתם על אודות הכתוב במסמך במהלך המשפט.
בעיה נוספת בגרסת הנתבעת מצא השופט בכך שהיא לא שמרה את צילומי האבטחה שייתכן כי תיעדו את הנפילה, אף שידעה כי מדובר באירוע חמור. בכך, נקבע, מנעה הנתבעת את האפשרות לברר מה התרחש באמת.
משכך נקבע כי הנפילה אירעה בשל כתם מים על הרצפה ולא מכל סיבה אחרת. בהיבט המשפטי, השופט הבהיר כי ברור שבעל אולם לא יכול להציב עשרות אנשי ניקיון בכל רגע ורגע, נקודה ונקודה. עם זאת, מעדות הבעלים עלה כי במקום היה רק איש ניקיון אחד שתפקידו היה להמתין עד שהמלצרים ידווחו כי יש צורך בשירותיו.
נקבע כי עובד ניקיון אחד בזמן אירוע של עשרות אנשים וילדים, שאוכלים, שותים ומסתובבים במקום, אינו מתקבל על הדעת. עוד נקבע כי האולם לא היה צריך להסתמך המלצרים אלא להורות לעובד הניקיון לסייר באולם ולאתר מפגעים בכוחות עצמו. התנהלות זו, נקבע, מעידה על רשלנות.
לפיכך נקבע כי הנתבעות ישלמו לתובעת פיצויים של 150 אלף שקל (בהתאם לנזקיה הרפואיים והתפקודיים ולאחר הפחתת תגמולי ביטוח לאומי של 30 אלף שקל) בנוסף לשכר טרחת עורך דין של 35,100 שקל והחזר הוצאות משפט.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עו"ד רוני ברוש
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.