בעל סניף גלידריה חתם על הסכם שכירות עם בעל נכס בחיפה, אך סירב לשלם למי שתיווך ביניהם. איך שכנע המתווך את בית המשפט שמגיע לו שכר על העסקה, למרות שהשוכר לא חתם על דבר?
בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה פסק כמחצית מדמי התיווך אותם התחייב הנתבע לשלם למתווך – 7,500 שקל -- באמצעות הודעת וואטסאפ. הרשם הבכיר ניר זיתוני הסביר כי דיני תום הלב גוברים על דרישת הכתב בחוק המתווכים, וזאת מאחר שהנתבע ידע על פרטי העסקה והכחיש אותה בתירוצים כושלים.
באוגוסט 2015 מתווך הציע לבעלים של גלידריה מהרשת הישראלית "לגופרה", לשכור חנות הנמצאת בבניין בשדרות בן גוריון בחיפה. הבעלים - השוכר הסכים, בתנאי שהחנות תשופץ ותתאים לצרכי הגלידריה.
כ-4 חודשים לאחר מכן, המתווך שלח לו במייל טופס התחייבות לתשלום עמלת תיווך. השוכר השיב לו במסרון: "עוד לא יצא לי להדפיס ולחתום לך. אני מאשר שעם חתימת הסכם השכירות תשולם לך עמלת תיווך בגובה חודש שכד...".
המתווך סמך על השוכר וכך התקדמה עסקת השכירות בינו לבין המשכיר. הסכם השכירות עצמו נחתם בפברואר 2017, ובין היתר נקבעו בו דמי שכירות חודשיים בסך 13 אלף שקל לחודש, בשנה הראשונה, 14 אלף בשנייה, ו-15 אלף בשלישית.
בעל הנכס (המשכיר) עמד בעסקת התיווך ושילם למתווך את שהוסכם – תשלום שכירות חודש אחד בממוצע. אך בעלי הגלידריה – השוכר – לא שילם.
לאחר שיפוץ, החנות נפתחה לקהל הרחב. המתווך שלח לשוכר מספר מסרונים בהם כתב כי עליו לשלם לו 13 אלף שקל, אך נותר ללא מענה.
בשלב מסוים הוא שלח גם מכתב דרישה לתשלום, אז החלה התכתבות בין עורכי הדין של הצדדים, במסגרתה סירב השוכר לשלם את עמלת התיווך. מכאן תביעת המתווך שהוגשה ביולי 2017, בה טען כי השוכר הפר את התחייבותו לשלם את עמלת התיווך.
בתשובתו לתביעה, השוכר העלה מספר טענות, העיקרית שבהן הייתה כי השניים סיכמו מחיר שכירות מסוים, אליו התייחס גם המסרון בוואטסאפ (12 אלף בשנה הראשונה, וכן הלאה), ומשלא התממשו התנאים הללו – בסוף השכירות הייתה גבוה יותר באלף שקל – הוא אינו מחויב להסכם עם המתווך.
השוכר הוסיף כי הוא כלל לא חתם על הסכם התיווך, ולפיכך אינו מחויב בכל תשלום.
"זעקת ההגינות"
הרשם זיתוני הסביר כי אף שלא התקיימה דרישת הכתב לפי חוק המתווכים, שכן הנתבע לא הוחתם על הסכם תיווך, יש לבחון את התקיימות הדרישה במקביל לדיני תום הלב ועל רקע הנסיבות הספציפיות.
מקריאת הודעות הוואטסאפ ועדויות הצדדים, נוכח הרשם שהשוכר אישר את תשלום דמי התיווך. הרשם הוסיף כי אם השוכר היה רוצה להתנות את תשלום דמי התיווך בגובה דמי השכירות – היה עליו לכתוב זאת מפורשות. במקום זאת, השוכר בחר להמשיך את העסקה עם המשכיר, למרות שהכיר את תנאיה, שלא היו שונים באופן מהותי, ולמרות עבודת התיווך.
"השילוב בין משלוח הסכם התיווך לנתבע [במייל. הערה שלי –ש.א.] לבין אישור נכונות הנתבע לשלם דמי תיווך [בוואטסאפ. הערה שלי –ש.א.] מבסס את התקיימות 'זעקת ההגינות' במידה המצדיקה שלא לדחות את התביעה רק בשל העדר הסכם תיווך חתום", כתב הרשם.
יחד עם זאת, הרשם נתן משקל לעובדה שהתובע – איש מקצוע העוסק בתיווך – לא החתים את הנתבע על הסכם כאמור, וקבע את הפיצוי על מחצית משכרו, כך שבסופו של דבר חויב הנתבע לשלם לו 7,500 שקל בלבד.
עו"ד אפרים כהן
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.