מאחר שהפיצויים הוטמעו בחשבון המשותף והאישה לא טרחה לערוך הסכם ממון, נקבע שמדובר ברכוש משותף שיש לחלק בגירושים
בית המשפט למשפחה בחיפה קבע לאחרונה כי פיצוי עתק שקיבלה אישה בגלל מעורבותה בתאונת דרכים הינו נכס בר-איזון, כלומר כזה המתחלק שווה בשווה בינה לבין הגרוש שלה. אף שהחוק מחריג מחלוקת הרכוש בגירושים פיצוי שקיבל אחד מבני-הזוג בשל נזקי גוף, קבע השופט טל פפרני שבמקרה זה מוצדק לראות במיליוני השקלים כמשותפים.
התובע, רופא במקצועו, והנתבעת, אחות מוסמכת, נישאו זה לזו בשלהי 2008 והביאו לעולם שלושה ילדים. כ-4 שנים אחרי חתונתם, שניהם היו מעורבים בתאונת דרכים קשה, שהותירה אצלם נכויות. בעקבות התאונה שולם לבעל פיצוי בסך 863,310 שקל בעוד האישה קיבלה מחברת הביטוח 2,221,162 שקל. הפיצויים הופקדו בחשבון המשותף שניהלו הצדדים בבנק "מזרחי". סכום נוסף שקיבלה האישה בעקבות התאונה, בסך 121,162 שקל, הופקד בחשבונה הפרטי שבבנק "יהב".
ביולי 2021 בני הזוג התגרשו. כחלק מהליכי הגירושים וחלוקת הרכושה, הייתה ביניהם מחלוקת לגבי הפיצוי הענק שקיבלה האישה עקב התאונה.
לטענת האיש, יש לראות בכספים הצבורים בכלל חשבונות הבנק של הצדדים כמשותפים. כפועל יוצא מכך, יש להחשיב את הפיצויים שקיבלה האישה כברי איזון (כלומר חלק ממסת הנכסים המשותפים שיש לחלק בגירושים).
מנגד טענה האישה שמעולם לא הייתה לה כוונה לשתף את בעלה בפיצויים. לשיטתה, גם הפיצוי שלה שהופקד ב"מזרחי" וגם זה שהופקד ב"יהב" שייכים לה בלבד, מאחר שמדובר בפיצוי בגין נזקי גוף שעל פי חוק לא נכלל בחלוקת הרכוש.
לחלופין, טענה, אם ייקבע שהפיצויים שקיבלה כן ברי איזון - יש להורות על איזון בלתי שוויוני לטובתה, לנוכח אלימות מצד בעלה במהלך הנישואים.
יכלה להפקיד בחשבון הפרטי
השופט פפרני הסביר כי הגם שלפי חוק יחסי ממון פיצוי שקיבל אחד מבני הזוג עבור נזקי גוף נחשב לנכס שאינו בר איזון, הלכה למעשה קיימים מקרים שבהם החליטו בתי המשפט לראות בכספי פיצויים כנכס משותף. לדבריו, זהו המצב כאן.
בראש ובראשונה זקף השופט לחובת האישה את העובדה שלא הציגה ראיות המוכיחות כי מלוא הסכום שקיבלה משקף פיצוי עבור כאב וסבל דווקא, שאינו בר איזון, להבדיל מרכיבי פיצוי אחרים כגון אובדן כושר השתכרות שהינם ברי איזון.
יתרה מכך, נקבע כי עצם העובדה שהאישה הפקידה את חלק הארי של הפיצויים בחשבון המשותף, תוך זניחת האלטרנטיבה שהייתה לה – להפקידם בחשבונה הפרטי – מלמדת על כוונת שיתוף ביחס אליהם.
גם רוח השיתוף הכללית ששררה בין בני הזוג לשעבר, והעדר פעולה מצד האישה במהלך הנישואים להחריג את הפיצויים שקיבלה, מצדיקים לדברי השופט להכיר בהם כמשותפים.
"מהתנהלות הצדדים עולה כי לא הייתה הפרדה רכושית ביחס לכספי הפיצויים", כתב השופט תוך שהוסיף כי "לא נערך הסכם ממון. אומנם, הלכה פסוקה היא כי לא כל עניין מצריך הסכם ממון, שעה שקיימים מסמכים אחרים המלמדים על הבעלות, אך בנסיבות המקרה, לו התכוונה האישה להפריד בין סכומי הפיצויים היה בכוחה לנהוג אחרת, כולל תיעוד כוונתה בהסכם ממון".
בתוך כך, השופט קבע שטענת האלימות לא הוכחה ומשכך אין הצדקה להורות על איזון בלתי שוויוני לפי סעיף 8 לחוק יחסי ממון. לפיכך נקבע שהאיש זכאי ברמה העקרונית למחצית הפיצויים, כאשר במישור הפרקטי ולצורך ביצוע האיזון נקבע שעליו להעביר לגרושתו 21,590 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד זיו גרובר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד גדלי סולן
לפסק הדין המלא בתיק תלה"מ 8187-12-20
עו"ד ניסן קזיוף
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.