שופט: "התחתנתם בישראל? הסכם הממון בצרפת לא תופס"

חודשיים בלבד אחרי חתימת ההסכם הגיעו בני הזוג ארצה מצרפת, כדי להינשא כהלכה. השופט ראה בכך פעולה המבטלת את תוקף ההסכם כלפי דירה שנרכשה בישראל

הסכם ממון עליו חתמו בני זוג לשעבר בצרפת לא יחול על דירה שהם רכשו בישראל – כך קבע לאחרונה השופט פליקס גורודצקי מבית המשפט למשפחה בירושלים. השופט נימק כי הגעת הצדדים ארצה סמוך לחתימת ההסכם על מנת להינשא כדת משה וישראל, מהווה הסכמה עקיפה מצדם להחיל על נכסים שיגיעו לידיהם בישראל את הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון.

ביולי 2004 התחתנו התובעת והנתבע בנישואים אזרחיים בצרפת. כחודש לפני כן הם חתמו על הסכם ממון הקובע, בין היתר, שבמקרה של פרידה "כל אחד מבני הזוג ישמור לעצמו הבעלות של הנכסים דניידי ודלא ניידי השייכים לו באופן אישי". במהלך אוגוסט, כלומר כחודש לאחר החתונה האזרחית וכחודשיים לאחר חתימת ההסכם, הגיעו הצדדים ארצה כדי להינשא כדת משה וישראל.

לאחר מיסוד הקשר חזרו הצדדים לגור בצרפת, וזאת למשך 15 שנים בהן הביאו לעולם שלושה ילדים. בשנת 2019 עלתה המשפחה לישראל וקבעה את מושבה בירושלים. בשלהי 2022 נרכשה דירה תמורת כ-2.2 מיליון שקל. סמוך לאחר מכן, בפברואר אשתקד, בני הזוג נפרדו.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט אחרי פרידת הצדדים טענה האישה שהסכם הממון לא תופס לגבי הדירה שנקנתה בישראל. לטענתה משההסכם לא אושר בבית המשפט, ומשלא נערך הסכם חדש אחרי עלייתם ארצה שיהיה על-פי דיני מדינת ישראל, ממילא אין להחיל את ההפרדה הרכושית שבהסכם הצרפתי על דירתם שבישראל, והיא זכאית לחצי ממנה.

לעומתה טען הנתבע שלא הייתה לו כוונה לשתף את זוגתו לשעבר ברכושו, זאת בהסתמך על הסכם הממון עליו חתמו בצרפת. בתוך כך סיפר האיש כי חלק הארי של מימון רכישת הדירה, 1.6 מיליון שקל, נעשה מכיסו ומעזרת אביו, כאשר רישום התובעת כבעלים על מחצית הנכס נעשה לצרכים טכניים בלבד, על-פי המלצות הבנקאי ויועץ המשכנתאות.

פעולה קטנה אך מהותית

ברקע הדיון ניצב סעיף 15 לחוק יחסי ממון, הקובע ש"על יחסי הממון בין בני זוג יחול חוק מושבם בשעת עריכת הנישואין". לאור זאת עלתה השאלה מה קובע החוק הצרפתי ביחס לתחולת הסכם ממון על נכסים שיירכשו במדינה אחרת. לעניין זה הדגיש השופט גורודצקי שהנתבע לא הוכיח כנדרש את הדין הצרפתי ואת השלכותיו של הסכם הממון על הדירה שנקנתה בישראל, ומשכך, ולו מטעם זה, יש לקבל את תביעת האישה.

למעלה מן הצורך חידד השופט שגם לנוכח נסיבות המקרה הספציפיות, אין לראות בהוראות ההסכם כחלות על הדירה בישראל. כך לדבריו, יש לייחס חשיבות ממשית לעובדה שחודש בלבד אחרי נישואי הצדדים בצרפת וכחודשיים בלבד לאחר עריכת ההסכם, הם הגיעו לישראל כדי להינשא בה כדת משה וישראל.

"באמצעות ההגעה לישראל לצורך עריכת טקס הנישואין כדמו"י", כתב השופט, "הצדדים הסכימו מכללא להחיל על מערכת היחסים הרכושית שלהם ועל הנכסים שיגיעו לידיהם בישראל, את דיני ישראל ובכלל זאת חוק יחסי ממון".

אותה הסכמה עקיפה התבטאה, לדברי השופט, גם בעובדה שהצדדים לא טרחו לערוך הסכם ממון חדש אחרי עלייתם ארצה. לעמדתו הדבר מלמד על רצונם המשתמע להחיל על הדירה שנקנתה בשלהי 2022 את הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון.

לפיכך השופט קיבל את תביעת האישה לחלוקת הדירה בהתאם להוראות חוק יחסי ממון ולא על-פי הסכם הממון, תוך חיוב בעלה לשעבר בהוצאות של 2,500 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד תמר ברש אבירם
• ב"כ הנתבע: עו"ד יעקב ולנשטיין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.