אבי הקטינה, שנולדה מרומן מחוץ לנישואים, הודיע כי אינו מעוניין בקשר עמה למרות ההשלכות הקשות. דרישת האם לחייב אותו לקיים עמה הסדרי שהות נדחתה בשתי ערכאות שסברו כי הדבר יביא יותר נזק מתועלת.
בית המשפט המחוזי בלוד דחה לאחרונה ערעור שהגישה אם לילדה כבת 5.5 שביקשה להורות לאביה לקיים עמה קשר בניגוד לרצונו. השופטות מיכל נד"ב וורדה פלאוט והשופט צבי ויצמן הסכימו לחלוטין עם קביעתו של בית המשפט למשפחה כי הכפייה לא תיטיב עם הקטינה וייתכן שאף תגרום לנזק נוכח חוסר הרצון המובהק של האב להתראות עמה.
הורי הילדה ניהלו במשך כשנתיים רומן בזמן שאביה היה נשוי, אולם בתקופת ההיריון הוא החליט לשקם את נישואיו וסיים את הקשר.
לאחר שהתינוקת נולדה, הגישה האם תביעות מזונות, אבהות ומשמורת, שהסתיימו בהסכם שלא כלל הסדרי שהות אלא תשלומי מזונות בלבד (3,200 שקל בחודש עד גיל 9, ולאחר מכן 2,800 שקל עד שהילדה תגיע לגיל 18).
ב-2016 הגישה האם תביעה להגדלת מזונות ולקביעת הסדרי שהות אך תביעתה נדחתה. לגבי המזונות נקבע כי לא הוכח שינוי נסיבות מהותי המצדיק להתערב בהסכם ובאשר למפגשים, הסתמך בית המשפט על תסקיר פקידת הסעד שמצאה כי אין דרך להכריח את האב לקיים עם בתו קשר לו הוא מסרב בתוקף.
בערעור שהגישה האם היא ביקשה לחייב את האב להיפגש עם בתו בכל זאת או לכל הפחות למנות מומחה שיבחן את העניין לעומק. האם טענה כי בית המשפט "נחפז במסקנתו" מבלי לבדוק כראוי מהי טובתה של בתה. בתוך כך היא הדגישה שחוק האפוטרופסות מחייב את האב לדאוג לצרכי בתו, ולא רק במובן הכלכלי.
מנגד טען האב כי כבר שהאם הייתה בהיריון הוא הבהיר לה כי הוא מתכוון לשקם את נישואיו ואינו מעוניין בקשר עם הילדה, ואי אפשר לכפות עליו להיפגש עמה כעת.
לא רופא לכל התחלואים
השופטים נד"ב, פלאוט וויצמן הבהירו כי עליהם לנהוג בזהירות ובריסון משום שכפיית מפגשים בהם האב אינו חפץ עשויה "להפר את האיזון העדין של התא המשפחתי ולפגוע בו".
השופטים ציינו כי אמנם, כפי שטענה המערערת, "הורות אינה עניין של בחירה" ועל הורה מוטלות חובות שעוגנו בחקיקה. ואולם, תוכן החובות משתנה ממקרה למקרה, כאשר בנסיבות הנוכחיות אין אפשרות להתערב בבחירה המושכלת שביצע האב, שהחליט לשקם את נישואיו והקשר עם בתו עלול לחבל בכך.
בתוך כך, השופטים ציינו כי האב משלם סכום מזונות נכבד מתוך מודעות לכך שלא ייפגש עם בתו. אמנם הכסף לא יפצה את הילדה על חסרונו אך לא ניתן לדרוש ממנו כעת מעבר לכך. "בנסיבות אלו", כתבו השופטים, "אם נכפה על המשיב כמי שכפאו שד להיפגש עם הקטינה אפשר שהדבר יביא נזק יותר מתועלת".
עוד נכתב כי גם הם כמו בית המשפט למשפחה ופקידת הסעד היו מעדיפים שהאב ישנה את דעתו "אך מכאן ועד כפייתו לעשות כן, עניין שיכול להביא לזעזוע הן בקרב משפחתו שלו הן אצל הקטינה אשר תחוש כי אביה נפגש עמה בחוסר רצון - ארוכה הדרך. אכן עיתים צריך להכיר בכך שאין בית המשפט יכול לשמש כרופא לכלל התחלואים".
בסיכומו של עניין הערעור נדחה אך האם לא חויבה בהוצאות למרות זאת.
עו"ד אורי דון יחייא
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.