שופטת: ציווי להותרת נכס במשפחה לנצח – בטל

"הנני מצווה שדירתי לעולם לא תימכר לזרים", כתבה אישה בצוואתה. השופטת הסבירה שהציווי עומד בסתירה חזיתית לחוק הירושה

דרמה בבית המשפט למשפחה בחיפה: סעיף בצוואה המורה על הותרת דירה בתוך המשפחה לעולמי עד, תוך איסור מכירתה לזרים, יבוטל כלא היה. השופטת לירון זרבל-קדשאי נימקה שהציווי עומד בניגוד להוראה בחוק הירושה האוסרת על קביעת יותר משני יורשים בדרך של יורש אחר יורש.

באפריל 2011 ערכה המנוחה צוואה בעדים. באחד הסעיפים היא ציוותה שדירת מגוריה "לעולם תישאר בתוך המשפחה ולעולם לא תימכר לזרים". בצוואה הוסבר כי "בעלי ז"ל ואנוכי בנינו את הנכס במו ידינו, בזיעת אפינו ובדמים, הנכס הינו קודש קודשים עבורי". עוד קובעת הצוואה כי לנכדת המנוחה תהיה זכות ראשונים לרכוש את הדירה, כשבמידה והיא תסרב – שאר היורשים יוכלו לקנות אותה.

בספטמבר 2022 הלכה המצווה לעולמה, ושנה לאחר מכן ניתן צו קיום לצוואתה. בשלב מסוים הגיעו היורשים להסכם שלפיו הנכדה אכן תממש את זכות הראשונים שניתנה לה, ותרכוש את מלוא הזכויות בדירה. לצד זאת הם עתרו לבטל את הסעיף בצוואה שעוסק בהותרת הנכס בתוך המשפחה בלבד.

לטענת היורשים, הסעיף מהווה פגיעה גורפת וקיצונית בזכויות הקניין של הנכדה ומונע ממנה לקיים מנהג בעלים בדירה. משמעות הסעיף, לדברי היורשים, היא איסור מכירה גם כלפי יורשים עתידיים, אשר יהיו מנועים מלמכור את הנכס גם בעוד מאה שנה. בתוך כך נטען שהסעיף גם מנוגד לתקנת הציבור ויש להורות על ביטולו.

המשיב בהליך, האפוטרופוס הכללי, הותיר את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

"כלואים בדל"ת אמות המשפחה"

השופטת זרבל-קדשאי הסבירה שלעקרון העל של כיבוד רצון המת שמור אמנם מקום של כבוד בכל הנוגע לקיום צוואה, אלא שלדבריה - אפילו הוא צריך להיות נסוג מפני עקרונות אחרים וחשובים לא פחות. אחד מהם הוא הצורך להגביל את שליטת המנוח בנכסיו זמן רב אחרי שנפטר.

מה שאיפשר לשופטת להיעתר לבקשת היורשים הוא סעיף 42(ד) לחוק הירושה, הקובע שציווי ליותר משני אנשים בדרך של יורש אחר יורש הוא בטל, זולת הוראה לטובתו של מי שהיה בחיים בשעת עשיית הצוואה.

במלים אחרות, הסבירה השופטת, המחוקק מצד אחד הכיר באפשרות של מוריש לקבוע מי יירש נכס מסוים אחרי מות היורש בצוואה, ומן העבר השני הגביל רצון זה לשני יורשים בלבד. ציווי שנועד לשלוט בזהות היורשים "לעולם", כך השופטת, הינו חסר תוקף.

בתוך כך הדגישה השופטת שההגבלה מכוח סעיף 42(ד) על כוחו של מצווה לשלוט בזהות היורשים היא מוחלטת, ולא ניתנת לשינוי בצוואה. המשמעות היא שהוראה בצוואה המגבילה את זהות היורשים לכאלה "בתוך המשפחה" או למי "שאינם זרים", באופן נצחי, בטלה ומבוטלת.

לקראת סיום הזהירה השופטת שאם ההגבלה בצוואת המנוחה לא תבוטל, "הרי שייגזר על היורשים להישאר כלואים בתוך שיתוף בדל"ת אמות המשפחה, מקום בו פירוק השיתוף הוא שיכול למנוע סכסוכים ולהוות פתרון מוסכם ומיטבי".

לפיכך השופטת קיבלה את הבקשה והורתה על הסרת הסעיף בצוואה, האוסר על מכירת דירת המנוחה לצד שלישי שאינו בן משפחתה.

• ב"כ המבקשים: עו"ד מירי זוהר
• ב"כ המשיב: לא צוין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.