על אף ההנחה הרווחת שתביעה מתיישנת רק אחרי 7 שנים, בכל הנוגע לתביעות ביטוח התקופה עומדת על 3 שנים בלבד. חשוב לדעת שיידוע חברת הביטוח על האירוע הביטוחי אינה עוצרת את מרוץ ההתיישנות ותביעה שמוגשת באיחור עלולה להידחות על הסף.
מבוטחים שמבקשים לקבל תגמולים מחברת ביטוח מכוח פוליסה שרכשו בתחומים שונים כגון ביטוח חיים, ביטוח מקיף לרכב, ביטוח דירה ועוד לא תמיד מודעים לכך ש״חלון ההזדמנויות״ שלהם להגשת תביעה במקרים בהם המבטחת מסרבת לשלם הוא מצומצם.
כמה זמן יש?
לא הרבה. סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח קובע כי תקופת ההתיישנות על עילת תביעה לתגמולי ביטוח תעמוד על 3 שנים.
משמעות הדבר היא שמעת לעת בתי המשפט דוחים תביעות של מבוטחים נגד חברות הביטוח שלהם על הסף מחמת התיישנות. מדובר במקרים בהם המבוטח מגיש את התביעה לאחר שחלפו שלוש שנים מיום האירוע או התאונה.
לעתים קרובות מבוטחים סוברים בטעות שהגשת דרישה לחברת הביטוח או הודעה על האירוע הביטוחי עוצרת את מרוץ ההתיישנות ושמרגע זה עומדת בפניהם תקופה בלתי מוגבלת בה הם יכולים לתבוע את החברה בבית המשפט במקרה של סירוב.
חשוב להדגיש שעצם העובדה שהנפגע או המבוטח ניהלו משא ומתן עם חברת הביטוח, גם אם המשא ומתן היה בתוך שלוש השנים מיום התאונה או האירוע, אינה מעניקה להם את הזכות לתבוע את המבטחת לאחר שחלפו שלוש שנים מיום האירוע.
בהתאם, הוראות החוק מופיעות במרבית הסכמי הביטוח וקובעות באופן נחרץ וחד משמעי שהפסקת מרוץ ההתיישנות תיעשה אך ורק בדרך של הגשת תביעה בכתב לבית המשפט המוסמך.
אין ספק שדחייה על הסף של תביעת מבוטח שלא שקט על שמריו וניהל משא ומתן ממושך עם המבטחת החל מיום האירוע היא מצב דברים בלתי נסבל מבחינתו. מנקודת מבטו, הוא איבד את זכותו הבסיסית להגיש תביעה לבית המשפט רק מאחר שחוקי ההתיישנות אינם נהירים לו.
מה אומרת הפסיקה?
בשורה של פסקי דין נקבע שאין תחליף להגשת תביעה בכתב לבית המשפט ומהלכים שנעשו במקום זאת אינם משחררים את הנפגע או המבוטח מהחובה להגיש את תביעתו בתוך תקופת שלוש השנים מיום אירוע התאונה. זאת כמובן, בכפוף לאורכות שקיבל הנפגע או המבוטח מחברת הביטוח במהלך ניהול המשא ומתן עימה.
מה ניתן לעשות?
מאחר שמבוטחים ונפגעים רבים אינם מודעים לעובדה שהמשא ומתן שהם מנהלים עם המבטחת אינו עוצר את תקופת ההתיישנות ובשל חוסר הצדק שעלול להיגרם להם כתוצאה מכך, ראוי להטיל חובה מוחלטת על חברות הביטוח ליידע על כך את הנפגע או המבוטח במכתב רשום שישלח אליו תוך 90 יום מהיום שבו הגיש את הדרישה בעקבות המקרה הביטוחי ובכל מקרה לפני תום תקופת שלוש השנים.
הטלת חובה זו על חברות הביטוח היא סבירה ומידתית בהתחשב במנגנונים הרבים שעומדים לרשותן.
אמנם בחוזר המפקח על הביטוח משנת 2013 ניתנו "הקלות" למבוטח המאפשרות לו לבקש מחברת הביטוח להאריך את תקופת ההתיישנות אך אין די בכך. חשוב להטיל על חברות הביטוח חובה ליידע את הנפגע או המבוטח מתי מסתיימת תקופת ההתיישנות בפועל, גם אם זו הוארכה על ידן, ולהבהיר לו במפורש שרק הגשת תביעה בבית המשפט עוצרת את מרוץ ההתיישנות.
חובה מעין זו תחסוך התדיינויות רבות ומיותרות, זמן שיפוטי רב ועוגמת נפש ממבוטחים רבים.
* עורך דין ראובן ברעם עוסק בדיני ביטוח
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.