עתר לקיים שתי צוואות בזו אחר זו – ונכשל: "החתימה זויפה"

לאחר שגנז את בקשתו לקיום צוואת אימו מ-2020 נוכח קשיים ראייתיים, ביקש האיש לאשר צוואה אחרת לטובתו, משנת 2013. זה לא עזר לו

בית המשפט למשפחה בראשון לציון דחה לאחרונה בקשת גבר לקיים את צוואת אימו לטובתו מלפני כעשור. השופט עובד אליאס אימץ את מסקנת הגרפולוגית מטעם בית המשפט, לפיה חתימת המנוחה על הצוואה, הלכה למעשה, זויפה. פסק הדין ניתן אחרי שבקשה קודמת מצד התובע לקיים צוואה אחרת של אימו לטובתו, משנת 2020, נגנזה על ידו, בין היתר נוכח חוות דעת גרפולוגית זהה.

התובע והנתבעת הם אחים, ילדיה של אישה שהלכה לעולמה במהלך 2020 והותירה אחריה דירת מגורים. למנוחה היה בן שלישי אך הוא נפטר, כשלצורך ההליך המשפטי נכנסו בנעליו אלמנתו ובנו, כיורשיו.

תחילת ההליך בבקשת התובע לקיים צוואה נוטריונית משנת 2020, שעל-פי הטענה אימו ערכה לטובתו סמוך למותה. ואולם בשלב מסוים חזר בו התובע מבקשתו והיא נמחקה. זאת על רקע חוות דעת רפואית וגרפולוגית שהוגשו לבית המשפט, אשר קבעו כי המנוחה לא הייתה כשירה בשעת עריכת הצוואה וכי החתימה המתנוססת עליה אינה שלה.

אלא שהתובע לא פרש מהמירוץ לירושה, ובאפריל אשתקד הגיש את בקשתו הנוספת, הפעם לקיום צוואה ישנה יותר של אימו משנת 2013 הצוואה המוקדמת. הנתבעים, כמו בהליך הקודם, הגישו התנגדות אף לצוואה זו, ובית המשפט הורה על מינוי גרפולוגית לצורך בחינת אותנטיות חתימת המנוחה. מסקנת המומחית, שהוגשה לבית המשפט במאי האחרון, הייתה חד משמעית: החתימה על גבי הצוואה אינה חתימת המנוחה, ובמלים אחרות – היא זויפה.  

חרף הממצאים הברורים ולמרות הדמיון להליך הראשון, הפעם בחר התובע לנהל את ההליך עד תומו ולקבל פסק דין, בעוד הנתבעים, כצפוי, עתרו לבטל את הצוואה המוקדמת ולחלק את עיזבון המנוחה על-פי צו ירושה.

לא זיוף מתוחכם

השופט אליאס קבע שאין סיבה לסטות מחוות הדעת הגרפולוגית, שלפיה חתימת המנוחה על הצוואה המוקדמת זויפה. יתרה מכך, כתב, "מבט בעין בלתי מקצועית וללא מכשור מיוחד על חתימת המנוחה על הצוואה, בהשוואה לחתימתה על גבי ממסכים שאינם שנויים במחלוקת בין הצדדים (מסמכי ההשוואה), מעלה כי אין מדובר בחתימתה. מדובר בחתימה שונה לגמרי".

כך, לדברי השופט בעוד שעל מסמכי ההשוואה חתמה המנוחה באמצעות שם משפחתה בלבד, החתימה על גבי הצוואה שבמוקד ההליך כוללת את שמה המלא. הוא ציין אמנם שחוות הדעת ניתנה על בסיס מספר קטן ביותר של מסמכי השוואה, שלושה במספר, אלא שלדבריו היה זה בשל התנהלות התובע כך שאין לזקוף לטובתו את החלל הראייתי.

ביתר פירוט צוין בפסק הדין שהמומחית ביקשה מהצדדים לקבל מסמכים שאין מחלוקת כי המנוחה חתמה עליהם, לצורך עריכת חוות דעתה. בעוד התובע הגיש לה שלושה מסמכים בלתי תקינים ש"לא ניתן לעבוד איתם", כלשון המומחית, הנתבעים הגישו לה תשעה תקינים, אך על שישה מהם הטיל התובע "וטו" בטענה שלא נחתמו על-ידי אימו.

יוצא, לדברי השופט, שהתובע הוא האחראי למספר המועט של מסמכי ההשוואה שהוגשו. לקראת סיום העיר השופט שגם בגלל התנהלותו הכללית של האיש – אשר נמנע מלספק הסברים מדוע אימו בחרה בו כיורש היחידי; שלשל לכיסו את שכר הדירה מהנכס שבלב המחלוקת עוד בטרם קוימה איזו מהצוואות; ואף צעק ללא הרף באולם הדיונים – אין לתת בו אמון ולהעדיף את גרסתו על פני זו של המומחית.

לפיכך התביעה נדחתה וניתן צו ירושה אחר המנוחה. השופט חייב את התובע בהוצאות של 20,000 שקל.

• באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.