חברת נדל״ן שארגנה קבוצת רכישה בתל אביב שכנעה קונה להצטרף תוך שהתחייבה להחזיר לו כספים אם מחיר הדירה יעלה על העלות המשוערת. בהמשך היא התנערה מההתחייבות
השופט עדי הדר קיבל לאחרונה תביעה שהגיש אדם שקנה דירה בתל אביב במסגרת קבוצת רכישה. התובע הצטרף לקבוצה זמן קצר לפני שהמארגנת עמדה לאבד את האופציה, והיא התחייבה בפניו שאם מחיר הדירה יעלה על 1,850,000 שקל היא תשפה אותו בהפרש. בהמשך היא התחמקה מהתחייבותה. השופט חייב אותה לקיים את ההסכם.
התובע סיפר שבפברואר 2014 קנתה הנתבעת מהבעלים של מקרקעין ברחוב מקווה ישראל פינת רחוב החשמל בתל אביב אופציה ייחודית לרכישת חלק גדול מהזכויות תמורת דמי אופציה בסך 1.7 מיליון שקל. לנתבעת ניתנה זכות לממש את האופציה עד יוני 2014 עם זכות הארכה של חודש.
לדבריו, במרץ 2014 חתמה הנתבעת על הסכם סיחור האופציה במקרקעין לקבוצת רכישה במטרה להוציא לפועל מיזם תמ״א 38.
בסמוך למועד פקיעת האופציה הפעילה עליו הנתבעת מסע שכנועים ולחצים להצטרף לקבוצת הרכישה. היא מסרה לו שהעלות הצפויה של הדירות עומדת על סך של 1,890,914 שקל.
התובע הוסיף שביולי 2014 התחייבה הנתבעת בכתב להעניק לו הנחה בסך 40,814 שקל מדמי סיחור האופציה, ובנוסף התחייבה שבמידה ותהיה עלייה של יותר מ-5% מאומדן עלות הדירה, היא תשפה אותו בהפרש (על כל סכום שישלם מעבר ל-1,850,000 שקל).
הוא ציין שבהסתמך על אותה התחייבות הצטרף לקבוצת הרכישה. באוגוסט 2014 חתמו חברי הקבוצה על הסכם למימוש האופציה מול הבעלים ושילמו לו בסך הכל 34 מיליון שקל.
לדבריו, אף על פי שעד מועד הגשת התביעה הוא שילם עבור הדירה סך של 2,364,960 שקל (עוד בטרם סיום הבנייה), בחלוף השנים התחמקה הנתבעת מלשפות אותו בעלויות ששילם מעבר למחיר שסוכם.
הנתבעת טענה בכתב ההגנה טענות רבות. טענתה המרכזית הייתה שיש לקבוע כי הסכום המחייב לעניין השיפוי הוא הסכום שאישר הבנק כהוצאה, אותו כינתה "התקציב", ולא הסכום שהתובע הוציא בפועל על פי דרישות הקבוצה.
היא הוסיפה שהסיבות לעליית מחיר הדירה אינן קשורות בה, ולא מוצדק להטיל עליה את הפיצוי בגינן.
חוסר תום לב בוטה
השופט עדי הדר מבית משפט השלום בתל אביב כתב שהחוזה נשוא המחלוקת הוא קצר ותמציתי, ונוסח על ידי הנתבעת, כשהתובע אינו מיוצג ואין רקע מסחרי קודם בין הצדדים.
הוא הוסיף שהנוסח של ההסכם יוצר קושי לא מבוטל לקבל את גרסת הנתבעת לפיה הוסכם על תנאים רבים ושונים מכללא כביכול, לעניין אופן חישוב הסכום ועצם החבות.
השופט קבע שבהעדר ראיות מצד הנתבעת לגבי המשא ומתן בין הצדדים, יש לקבל את גרסת התובע לפיה לנתבעת היה עניין רב למצוא קונה, שכן אחרת היא הייתה מאבדת את האופציה.
הוא הדגיש שהנתבעת ניסחה הסכם קצר ופשוט שמצמצם הסיכון שלוקח התובע, ואף העניקה לו הנחה, וכך שכנעה אותו להצטרף לקבוצה תוך שהיא מעבירה אליה את הסיכון הנובע מעליית עלות הדירה. ״לאחר שהצליחה...היא מנסה בתביעה זו ליהנות משני העולמות״, כתב השופט והוסיף כי ניסיון הנתבעת להתנער מההתחייבותה מהווה חוסר תום לב בוטה.
השופט קבע שדי בכך כדי לקבל את התביעה במלואה. מעבר לדרוש, הוא דחה אחת לאחת את הטענות הרבות שהעלתה הנתבעת מחוסר הוכחה.
בסיכומו של דבר חייב השופט את הנתבעת לשלם לתובע 577,018 שקל בתוספת הוצאות בסך 1,500 שקל, החזר אגרה ושכ״ט עו״ד בסך 60,000 שקל.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו״ד שאול אטיאס
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.