חברת בנייה שזכתה במכרז לשיפוץ מבנים רעועים באשקלון, נקלעה לסכסוך כספי עם החברה הכלכלית לאשקלון ותבעה ממנה פיצוי של 6.45 מיליון שקלים. מדוע, בסופו של דבר, נפסקה לה כחמישית מהסכום בלבד?
ביולי 2011 פרסמה החברה הכלכלית לאשקלון מכרז לשיפוץ חמישה מבנים מטים ליפול בעיר. חברת הבנייה "ש. כהן הנדסה בע"מ" זכתה במכרז, חתמה על חוזה התקשרות והעמידה ערבות של 245 אלף שקלים, כפי שנדרשה. אלא שבמהלך עבודות השיפוץ, התעוררו בין שתי החברות חילוקי דעות בנוגע לתשלום התמורה, עד כדי כך שחברת הבנייה השביתה את העבודות ולא השלימה את ביצוען במועד. משכך, החברה הכלכלית חילטה את הערבות שהעמידה חברת הבנייה, ודרשה ממנה לפנות את האתר.
חברת הבנייה הגישה תביעה נגד החברה הכלכלית בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, וביקשה לחייבה לשלם לה את יתרת הכספים המגיעים לה על עבודותיה, והנזקים שנגרמו לה בשל הפרת החוזה שמסתכמים לטענתה ב-6.45 מיליון שקל. עוד לטענתה, במהלך העבודות דרשה ממנה הנתבעת לבצע שינויים שגרמו לייקור משמעותי של עלות הביצוע.
התובעת גם טענה, שחילוט הערבות נעשה שלא כדין משום שלא ניתנה לה הודעה מוקדמת, ושהתובעת סירבה לאפשר לה את דחיית מועד סיום הפרויקט, שהתעכב בין היתר בשל מתקפת טילים על אשקלון.
לטענת הנתבעת, התובעת מנסה לקבל כספים שאינם מגיעים לה ע"י ניפוח חשבוניות והצגת עבודות הכלולות בחוזה כחריגות. לטענתה, התובעת היא זו שהפרה את החוזה וחדלה מביצוע העבודות באופן חד צדדי, ועל כן אינה זכאית לפיצוי או לתשלום נוסף בגין העבודות ה"חריגות". בנוסף, היא טענה שחילוט הערבות נעשה לאחר שנשלחה לתובעת התראה.
הנתבעת גם הגישה תביעה נגדית בשל התארכות העבודות, וטענה שהיא זכאית לפיצוי המוסכם שבחוזה וכן לפיצוי על הפגיעה במוניטין ובשמה הטוב לנוכח ההאשמות החריפות שהטיחה בה התובעת. בסה"כ העמידה את תביעתה על 2.7 מיליון שקלים.
חילוקי דעות לא מצדיקים הפסקת העבודות
סגנית הנשיא, השופטת שרה דברת קבעה, שהחשבוניות שהציגה התובעת לא מחייבות כיוון שלא אושרו ע"י מנהל הפרויקט. לדברי השופטת, העיכוב שנבע מהתקפת הטילים עמד על שלושה ימים בלבד ועיקר הסיבה לאיחור היא עיכוב מכוון של העבודות מצד התובעת שסברה שלא שולמו לה הכספים המגיעים לה.
אלא שלשיטת השופטת, חילוקי דעות כספיים אינם מצדיקים עצירה של עבודות והתובעת בהחלט יכלה לסיים את העבודות ולאחר מכן לתבוע את המגיע לה בביהמ"ש. אין לקבל את ההתנהלות בה בחרה התובעת, של עצירת העבודות לשם הפעלת לחץ על הנתבעת. משבחרה לעשות זאת, דווקא הנתבעת היא שזכאית לפיצוי.
השופטת, שקיבלה את התביעה הנגדית בחלקה, קבעה שהנתבעת הייתה רשאית לסלק את התובעת מהאתר ולסיים את העבודות באמצעות קבלן חילופי, ולכן היא זכאית להחזר העלויות שדרש הקבלן האחר. עם זאת, השופטת דחתה את טענות לשון הרע, שלא הוכחו.
בסופו של דבר, קבעה השופטת שהנתבעת אכן חייבת לתובעת כספים מסוימים עבור עבודותיה, בסכום של 962 אלף שקל. מצד שני, התובעת חויבה לפצות את הנתבעת בגין העיכוב בביצוע ועלות השלמת העבודות בסכום של 626 אלף שקל. לאחר קיזוז הסכומים, נפסק שהנתבעת תשלם לתובעת 336 אלף שקלים, תשיב לה את הערבות שחולטה ותישא באגרת המשפט.
* עו"ד יונה וינדר עוסק בדיני חוזים ומסחר.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.