שתי חברות העוסקות בתחום התאורה ניסו לשתף פעולה בעסקים אך העסקה הידידותית כשלה במהרה. לאחרונה נדרש בית משפט השלום בפתח תקווה להכריע מי מהן הפרה את ההסכם וכמה כספים היא חייבת.
במאי 2011 נחתם חוזה לשיתוף פעולה עסקי בין חברת התאורה הוותיקה "בן-חור" לבין חברה צעירה יותר בשם "אס.אמ.ג'י גרינטק". שתי החברות הסכימו על עסקת "תן וקח" שבה כל אחת תתרום את היתרון היחסי שלה בשוק: "בן-חור" בעלת המוניטין הייתה אמורה לספק לחברתה את המערך הלוגיסטי, אנשי מקצוע ויועצים, ואילו "גרינטק", שטענה כי יש לה קשרים רבים בענף בחו"ל, הייתה אמורה להביא לשתי החברות פרויקטים גדולים לשיווק בלעדי של מוצרים אירופאיים.
העסקה כשלה?
עורך דין מסחרי
אלא שכעבור מספר חודשים, שבמהלכם, לטענת בן-חור, היא השקיעה משאבים רבים ומילאה את התחייבויותיה, היא גילתה שגרינטק לא העבירה לה את מלוא המידע על העסקאות שביצעה, ושהמצג שהוצג לה לגבי מצבה בשוק לא היה מדויק, בלשון המעטה.
לאחר דין ודברים הסכימו שתי החברות לפרק את השותפות וכרתו ביניהן חוזה נוסף שמסדיר את סיום ההתקשרות ובו נכללו מלוא הנושאים הכספיים כולל חוב של גרינטק לבן-חור על סחורה שנרכשה עבורה ותשלומים על פרויקטים משותפים.
חוזה זה היה מושא לתביעה שהגישה "בן-חור" בספטמבר 2013 נגד שותפתה העסקית לשעבר. בן חור טענה כי גרינטק הפרה שורה של התחייבויות חוזיות ובין היתר לא שילמה לה כ- 132 אלף שקל על עמלות שהייתה זכאית להן וכיסוי החוב על הסחורה שרכשה עבורה. התובעת טענה כי גרינטק אמנם מסרה לה שיק של כ-25 אלף שקל לכיסוי החוב, אך השיק חזר.
גרינטק טענה מנגד כי עמדה בכל התחייבויותיה לסיום ההתקשרות ואף הגישה תביעה נגדית על בסך של כ-180 אלף שקל בטענה שהתובעת הסתירה ממנה בחוסר תום לב מידע על עסקאות משותפות וגרמה לנזקים. עוד היא טענה, כי השיק שניסתה התובעת לפדות היה שיק ביטחון שלא הייתה אמורה לפרוע כלל.
התובעת טענה כי הטענות כלפיה לא הוכחו ומכל מקום הן סותרות את החוזה שגרינטק חתומה עליו ובו נקבע במפורש שאין לה כל טענות כלפיה.
לשון ההסכם ברורה
השופטת ליאת הר ציון קבעה כי הסכם סיום ההתקשרות ששתי החברות חתומות עליו נוסח בלשון ברורה שממנה עולה כי גרינטק הודתה בקיומו של חוב על סחורה שסיפקה לה התובעת. משכך, השופטת גם השתכנעה שהשיק שנמסר לתובעת לא היה שיק ביטחון אלא נועד לכיסוי החוב.
השופטת קבעה כי חוזה סיום ההתקשרות גם קובע במפורש שגרינטק צריכה להעביר לתובעת עמלות על מספר פרויקטים שפורטו בו בבהירות. מעבר לזה, ההתוודעות לתיק העלתה תמונה ברורה של התנהלות לא הוגנת מצדה. השופטת קבעה כי הוכח בפניה כי גרינטק מכרה זיכיון למוצרים האירופאים לצדדים שלישיים, בניגוד להסכם בלעדיות, ושילשלה לכיסה עמלות נכבדות, שעליה לחלוק כעת עם התובעת.
עם זאת, השופטת לא פסקה לתובעת את מלוא הפיצוי שביקשה. כך למשל, היא סברה כי לא מגיע לה למשל פיצוי על אובדן רווחים עתידיים משום שלא הוכיחה את שיעורם. על כן, התביעה התקבלה בחלקה הקטן בכל הנוגע לפיצוי, ואילו התביעה הנגדית נדחתה לאחר שנקבע כי הטענות בה אכן סותרות את החוזה האחרון.
לבסוף, גרינטק חויבה לשלם לתובעת כ-40,000 שקל בתוספת ריבית והצמדה ולשאת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 20,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד טליה חדד
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ישראלה שמרוני קנר
* עורך דין תום ניסני ממשרד פרייז בהרב ושות' עוסק במשפט מסחרי וליווי עסקים
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.