הנתבע שיתף סרטון בו נראים נערים מתעללים בכלב, ואל השיתוף צירף מילות גנאי ורשימה של שמות הנערים המופיעים בו. בבית המשפט התברר שהוא לא ממש בדק את הפרטים לפני שפרסם אותם.
בית משפט השלום בתל-אביב קיבל לאחרונה תביעת לשון הרע שהגיש צעיר נגד אדם אחר שכתב בגנותו דברים בפייסבוק בחודש אפריל 2015, לצד סרטון שהתגלגל ברשת החברתית.
הסרטון, בו נראים מספר נערים מתעללים בכלב, גרר שיתופים רבים, כולל זה של הנתבע. אלא שהנתבע הוסיף מילים משלו כשכתב "ערסים מושתנים", וכתב רשימת שמות של הנערים המופיעים בסרטון לדבריו. בסופה נכתב "יאללה להפיץ! לא מגיע להם לחיות! להגיש תלונה במשטרה ולהפיץ בכל הכוח!"
"גם אם הנתבע ביקש לשתף ולהתריע בפני מעשים בלתי נסבלים שהדעת אינה יכולה לשאת, אופן הביטוי המשתלח וחסר המעצורים המתייחס למגזרי אוכלוסייה תוך התבטאות קשה כגון 'לא מגיע להם לחיות' הופך את השיח ברשת החברתית רווי יצרים, מתלהם ואלים באופן שיש להוקיע מהשיח הציבורי הלגיטימי", כתבה השופטת שרון הינדה.
התובע טען כי הוא כלל לא נראה באותו סרטון ואינו מכיר את הנערים המופיעים בו. לטענתו, בעקבות הפרסום הוא קיבל עשרות הודעות קללות וגידופים בפייסבוק.
עוד הוא טען כי הנתבע יכול היה בקלות להבחין שהוא אינו מופיע בסרטון, מאחר שתמונתו מופיעה בחשבון הפייסבוק שלו.
מנגד, הנתבע טען בין היתר כי שאב את המידע על הנוכחים ממובילי דעה ברשתות החברתיות, אשר הצביעו על התובע כאחד המעורבים. לטענתו, הוא הסתמך על עיתונאי שהאמין כי ביצע את כל הבדיקות הנדרשות בטרם פרסם את שמו של התובע וקישר אותו לפרשה.
ניסוח בוטה וגס
תחילה הבהירה השופטת שרון הינדה קבעה כי כן מדובר בפרסום ולא רק ב"שיתוף". לטעמה, הוספת האמירות המקוריות של הנתבע בנוגע לסרטון ולאנשים המופיעים בו מעבירים את הפעולה ממצב של שיתוף למצב של יצירת תוכן.
בהמשך קבעה השופטת כי הפרסום אכן מהווה לשון הרע, שכן הלשון הבוטה שבה נקט הנתבע, יחד עם הקריאה להתלונן במשטרה, נועדו להשפיל את הנתבע בעיני הבריות.
לאחר מכן השופטת דנה בטענות ההגנה של הנתבע ובסופו של דבר דחתה את כולן. כך למשל, השופטת קבעה כי הנתבע אינו חוסה תחת ההגנה של אמת בפרסום, כיוון שלא הוכח כי הפרסום הוא אמת (כלומר שהנתבע מופיע בו), ואף לא כי הנתבע עשה דבר וחצי דבר כדי לאמת את תוכן הדברים.
בעיני השופטת, עובדה זו מעידה גם על תום לבו של הנתבע, ולכן הוא אינו יכול ליהנות מהגנת תום הלב. על כך השופטת הוסיפה כי "גם הניסוח הבוטה והגס שיש בו אמירות מבישות, והתבטאות משתלחת, אינם מתיישבים עם פרסום בתום לב אשר נועד לקדם עניין חברתי בעל ערך".
כמו כן, השופטת סברה שלא ניתן להתייחס לדברים כהבעת דעה, גם זאת נוכח צורת הביטוי הלא ראויה, אף לא בפלטפורמה של רשת חברתית כמו פייסבוק.
בסיכומו של דבר, השופטת הורתה לתובע לשלם לנתבע פיצוי בסך 7,000 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 שקל. לעניין סכום הפיצוי השופטת לקחה בחשבון בין היתר את העובדה שהתובע המתין תקופה ממושכת לפני שהגיש את התביעה, ולא פעל לניקוי שמו ברשתות החברתיות, וכן את העובדה שהנתבע הסיר את הפרסום.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
*עו"ד אהוד צ'אושו עוסק בדיני לשון הרע
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.