אישה דרשה חצי מדירה שרכש בעלה לשעבר טרם החתונה ומחברה בע"מ שקיבל במתנה מהוריו. את דירתה, לעומת זאת, ביקשה להוציא מחלוקת הרכוש. היא נחלה הפסד צורם
בית המשפט למשפחה בבאר שבע דחה לאחרונה תביעת אישה לקבלת 50% מדירה וחברה הרשומות על-שם בעלה לשעבר. תוך הטחת ביקורת נוקבת בתובעת על דרישתה לקבל נתחים מנכסיו החיצוניים של בעלה לשעבר, מבלי להסכים לשיתוף בדירתה, קבעה סגנית הנשיא רותם קודלר עיאש שכל הנכסים יישארו בידיהם המקוריות.
בני הזוג נישאו בשנת 2003 והביאו לעולם שלוש בנות. לתובעת היו אלה נישואים שניים בעוד לנתבע הייתה זאת חתונתו הראשונה. כל אחד מהם הגיע לנישואים עם דירה שרכש לפני החתונה. אחרי החתונה הם עברו לגור בדירת הבעל. במהלך תקופת הנישואים, במרץ 2009, קיבל הבעל מהוריו במתנה חברה בע"מ. כעבור כ-8 שנים יחסי הצדדים התערערו – כשלטענת הבעל היה זה בשל העובדה שהתובעת בגדה בו – והוא עזב את הבית.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט באמצעות עו"ד שמואל מורן נטען שהאישה זכאית מכוח הלכת השיתוף הספציפי לחצי מדירת הבעל ומהחברה שבבעלותו. לטענת האישה, הצדדים חיו יחד בהרמוניה בדירת הבעל למשך 14 שנה, כשמעולם לא נחתם ביניהם הסכם ממון המוציא אותה מחלוקת הרכוש. יתרה מכך, הם ביצעו יחד שיפוצים משמעותיים בסך מאות אלפי שקלים המעידים על שיתוף. מלבד זאת, טענה האישה, הפרוד הבטיח לה שכל הרכוש שלהם לרבות החברה הוא משותף, ומשכך יש להעניק לה את מבוקשה.
הבעל, שיוצג על-ידי עו"ד יעקב בלס, טען מנגד כי מעולם לא הבטיח לפרודתו זכויות בדירה או בחברה שלו. הוא סיפר שרכש את הדירה שש שנים לפני החתונה, וכי החברה ניתנה לו במתנה – מה שהופך אותן לנכסים חיצוניים המוחרגים מחלוקת הרכוש. מכאן, לטענתו, שיש לדחות את התביעה.
בלי הסכם ממון
השופטת קודלר-עיאש מתחה ביקורת על האישה, בכך שנקטה בגישת "שלי שלי ושלך גם שלי" לאורך מרבית ההליך המשפטי, אשר נמשך 7 שנים. "במהלך כל שנות ניהול ההליך ביקשה התובעת לטעון כי מעולם לא הוסכם בין הצדדים שיתקיים שיתוף בדירה שהייתה לה ערב הנישואים ולמעשה רק בסיכומיה, לאחר החלפת עורך דין מייצג, חלה תפנית בטיעוני התובעת – והיא לפתע טענה כי בכפוף לשיתוף בכל יתר הנכסים, היא תסכים לשיתוף גם בנכס זה", כתבה.
אלא שתפנית זה נדונה לכישלון. השופטת קבעה שהלכה למעשה לא הוכחה כוונת שיתוף כלשהי, לא ביחס לדירת הבעל ולא בנוגע לחברה. כך גם ביחס לדירת האישה.
אשר לדירת הבעל, הודגש שמדובר בנכס שנרכש טרם הנישואים, ו"נכנס" לנישואים כשהוא נקי ממשכנתה ומבלי שבוצעו בו לאורך הקשר שיפוצים משמעותיים כגרסת האישה, המלמדים על שיתוף.
בתוך כך השופטת דחתה את ניסיון האישה להיבנות מהעדר הסכם ממון, שכן בכל הנוגע לנכסים חיצוניים (כלומר, כאלה שנרכשו טרם החתונה או שניתנו במהלך הנישואים במתנה או בירושה) הכלל הוא העדר שיתוף בעוד היוצא מן הכלל הוא אפשרות להוכיח כוונת שיתוף. מכאן שאין בעצם העדרו של הסכם ממון על מנת להעניק לאישה זכויות בדירה.
לאותה מסקנה הגיעה השופטת גם ביחס לחברה, שכן היא הוענקה לבעל במתנה מבלי שהוריו בחרו לשתף בה את פרודתו. אף טענת האישה להבטחה מצד הנתבע לשיתוף בנכסיו, נדחו בהעדר הוכחה.
בנסיבות אלה השופטת דחתה את התביעה, תוך חיוב האישה לשלם לבעלה לשעבר הוצאות בסך 60 אלף שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.