האטימות של משרד הפנים תבוא על תיקונה באדיבות בית המשפט: המשרד סירב להאריך אשרת עבודה של פועל בניין סיני, בטענה שנכנס לארץ 7 שנים לפני המועד שטען. בביהמ"ש התגלה שלא מדובר באותו אדם.
השופט יורם נועם, סגן נשיא בית משפט לעניינים מנהליים בירושלים, הורה לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל לדון שוב בעניינו של פועל בניין סיני שמשרד הפנים סירב להאריך את רישיונו. הסיבה: התעלמות מוחלטת מטענת העובד הזר כי חל בלבול בינו לבין פועל סיני אחר.
פועל בניין מסין הגיש ערעור על פסיקת ביה"ד לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, שבאוגוסט שנה שעברה תמך בהחלטת הפנים שלא להאריך את תוקף רישיון העבודה בבניין שהיה ברשותו.
המחלוקת המרכזית הייתה מתי המערער נכנס לישראל. משרד הפנים דחה את הבקשה כיוון שלשיטתו המערער נכנס לישראל לראשונה ב-1999 בעוד שהמערער טען כי נכנס לישראל לראשונה ב-2006.
ואכן, ברישומי ביקורת הגבולות צוין כי אזרח סין עם שם ותאריך לידה זהים נכנס לישראל ב-1999, אולם מספר הדרכון היה שונה לגמרי. משרד הפנים סבר כי המערער פשוט החליף דרכון, אך המערער טען כי מדובר בשני אנשים שונים, וכי הוא מעולם לא יצא מסין לפני 2006.
אפשר לומר שאם זה לא היה עצוב – זה היה מצחיק. בית הדין לעררים לא הרבה במילים בעניין וכתב בהחלטתו כי "אין לי כל סיבה לפקפק ברישומי המשיב מהם עולה כי העורר נכנס לישראל בשנת 1999, וברי כי חזקת התקינות עומדת למשיב בכלל ובמקרה דנן בפרט". חזקת התקינות, כלומר, ההנחה כי מעשיה של רשות ציבורית הם בהכרח חוקיים ותקינים.
התוצאה הייתה כי לפי גישת משרד הפנים המערער שוהה בארץ יותר מהמותר (11 שנים).
אוכלוסייה מוחלשת
בפסק הדין שניתן לפני כשבועיים, סגן הנשיא השופט נועם הבהיר כי חזקת התקינות אינה רלוונטית, שכן איש לא ערער על העובדה שגם בשנת 1999 נכנס אדם עם שם זהה לזה של המערער. השאלה הייתה האם מדובר באותו אדם או בשני אנשים שונים – שאלה שביה"ד לעררים לא דן בה לעומקה.
"לנוכח הפגם שנפל בפסק-הדין של בית-הדין לעררים, של היעדר הכרעה במחלוקת, וממילא – היעדר הנמקה, אין מנוס מקבלת הערר, במובן זה שפסק-דינו של בית-הדין לעררים יבוטל, והתיק יוחזר לבית-הדין למתן פסק-דין חדש, אגב הכרעה והנמקה", הורה השופט.
השופט חייב את בית הדין לעררים להתייחס בפרוטרוט לשאלה האם מדובר בשני אנשים שונים או לא, על רקע העובדה שבסין יש 1.37 מיליארד תושבים.
השופט הוסיף כי בנסיבות אלה למערער פתוחה האפשרות לבקש להגיש ראיות נוספות ועדכניות, ככל שירצה בכך.
לנוכח התוצאה השופט ביטל תשלום הוצאות שנפסקו לחובת המערער בסכום של 15,000 שקל, ובמקום זאת חייב את משרד הפנים לשלם לו 6,000 שקל.
"בעניין שיעור ההוצאות", הוסיף השופט, "סבורני כי מדובר בשיעור מופרז יחסית, בהתחשב בכך שהוא ניתן בעניינו של בעל-דין, השייך לאוכלוסייה מוחלשת, של עובדים זרים, הזכאים להביא את עניינם לפני ערכאות; ובפרט כאשר ניתן בעניינו של המערער פסק-דין ללא הנמקה עניינית, וללא התייחסות למסמכים שעל-פי טענת המערער נופקו לו על-ידי רשויות סין".
- ב"כ המערער: עו"ד משה פולק
ב"כ המשיב: פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
עו"ד משה ימין
עוסק/ת ב-
חוקתי ומנהלי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.