בימ"ש השלום בת"א קיבל את תביעתם של רוכשי שתי דירות והורה לחברה לשלם כ-300 אלף שקל עבור כל דירה. השופטת ביקרה את "חוסר האכפתיות" של גינדי כלפי קיום הבטחותיה.
"המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה, האם הנתבעת התחייבה לספק לתובעים במרפסת דירתם מעקה שקוף, האם היה מצג שווא, ואם כן מהו הפיצוי שעליה לשלם לתובעים", הסבירה השופטת הבכירה אושרי פרוסט-פרנקל בפסק דין שניתן בתביעה שהוגשה כנגד חברת הבנייה "גינדי".
התובעים חתמו בספטמבר 2009 על בקשה לרכישת דירה "על הנייר" עם תחילת שיווק הפרויקט במתחם שרונה שבתל-אביב במבצע רכישה מוקדמת, וכחודש אחר כך חתמו על הסכמי המכר. באוגוסט 2011, לאחר קבלת היתר בנייה לפרויקט, הם הוזמנו למשרדי החברה, לטענתם, כדי לבחור מחסנים וחניות, ואילו לטענת הנתבעת על מנת לחתום על תכניות מכר מעודכנות.
הדירות נרכשו תמורת 2,910,000 שקל עם מרפסת בשטח 13 מטר. בפועל, לאחר תוספת הגדלת המרפסת, שילם כל אחד מהתובעים סך 3,010,000 שקל עבור דירה.
לטענת התובעים, רק בסוף שנת 2012, במהלך ביקור אקראי בפרויקט, נודע להם לתדהמתם, שבמרפסות נבנה מעקה וקורה מבטון, ולא מאלומיניום וזכוכית, וכן התברר להם שבקומה שמתחתיהם (4) נבנו עמודי פרגולה ומעליהם חגורת בטון, שסותמת לחלוטין את הנוף.
על כן הם טענו כי החברה הפרה את חוזי הרכישה וכן את המצגים שקדמו להם, והכל באורח יסודי, בכחש וברגל גסה. על סמך חוות דעת הם טענו לנזק כספי של 930,000 שקל לכל דירה, בגין ירידת ערך.
גינדי טענה לעומת זאת כי בהסכמים נקבע שהמעקות במרפסות יהיו בנויים בהתאם להחלטת החברה או האדריכל, וכי התובעים בחרו לרכוש את הדירות עם המרפסות הגדולות יותר, מבלי שהתנו זאת בהתחייבות לבניית מעקות זכוכית.
איפה העדים?
בסיומו של פסק דין ארוך שהציג את שלל המחלוקות והעדויות, השופטת פרוסט-פרנקל השתכנעה כי גינדי הבטיחה שלמרפסת יהיה מעקה שקוף עשוי מזכוכית ואלומיניום, וכי "בפועל התובעים קיבלו דירה שמעקה המרפסת בנוי מבטון ולא מחומר שקוף, בניגוד למצגים וללא כל הסבר מטעם הנתבעת שכך יהיה".
בעניין זה השופטת העירה כי עד אוגוסט 2012 אפילו האדריכלית מטעם הקבלן המבצע לא ידעה שמעקה הזכוכית שונה למעקה בטון בדירות התובעים, "מה שמצביע על חוסר האכפתיות של הנתבעת לגבי הבטחותיה לתובעים".
בנוגע לטענת התובעים שלפיה רכשו את הדירה עם המרפסת המוגדלת כיוון שהובטח להם שכך ייהנו מנוף מרהיב וייחודי של הפארק ובתי הטמפלרים, השופטת ציינה כי "הנתבעת לא העידה איש מטעמה, כדי שיסתור טענתם זו, לא את אבי גינדי, שלטענת התובעים ניהל עמם את המו"מ".
כמו כן, השופטת הבהירה כי מממסכי גנזך העירייה עולה כי כבר באוקטובר 2010 הנתבעת ידעה שהמוצג בתשריט שנמסר לתובעים שנה לפני כן אינו נכון, ושמול מרפסת התובעים תהיה קורת בטון שתסתיר את הנוף, אך הפרה את חובתה הברורה לגלות זאת לתובעים. בהקשר זה השופטת הבהירה כי ייתכן שגילוי נאות היה מאפשר לתובעים לבטל את ההסכם.
עם זאת, השופטת החליטה לייחס לתובעים רשלנות תורמת בשיעור של 20% בגין אי בדיקת התכניות שעליהם חתמו.
לאחר עיון מעמיק בחוות דעת שונות, השופטת העריכה כי לכל דירה נגרם נזק בדך 350,000 שקל. משכך, הנתבעת תשלם לכל אחד מהזוגות 297,500 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד גיא לפבר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.