שתי נשים בשנות ה-50 לחייהן טענו כי אומצו בינקותן על ידי אישה ששכרה את הדירה בשכירות מוגנת ושהזכות עברה אליהן. בעלי הבניין תבעו את פינויין וזכו
בני זוג שרכשו דירה בבניין לשימור ברחובות הגישו תביעה נגד אישה ששכרה אותו בשכירות מוגנת ונגד שתי תאומות כבנות 55 המגדירות את עצמן כבנותיה ושמחזיקות כיום בדירה. השוכרת הראשית נפטרה במרץ 2023, בטרם סיום ההליך, והתביעה המשיכה להתנהל נגד האחיות. בית המשפט קיבל את התביעה לאחר שקבע שהמנוחה נטשה את הדירה שנים לפני מותה ושהאחיות אינן קרובות משפחתה.
המנוחה שכרה את הדירה בשכירות מוגנת, יחד עם בעלה המנוח, מהבעלים המקורי של הבניין בהתאם להסכם שכירות מוגנת מ-1968. התובעים רכשו את הבניין ביולי 2020.
התובעים טענו כי הנתבעות, ובכללן המנוחה, לא גרות בדירה מזה שנים רבות, אלא בדירה בבניין סמוך שרשום על שם המנוחה. הם הוסיפו כי הנתבעות, שבפועל שולטות בדירה, מציגות את עצמן כבנותיה של המנוחה אך הן מעולם לא אומצו פורמלית על ידה.
לטענתם, המנוחה היא הדיירת המוגנת היחידה בדירה לפי הסכם השכירות ולפי חוק הגנת הדייר. בנסיבות אלה, לאחיות מעולם לא הייתה זכות חזקה או שימוש עצמאית בדירה, וכל עילת פינוי כנגד המנוחה מקימה מאליה עילת פינוי גם נגדן.
הם הוסיפו כי קיימות שלל עילות פינוי כנגד המנוחה ובין היתר נטישת הדירה, מניעת גישה שלהם לנכס, גידול בעלי חיים בדירה באופן מטריד וחסר פרופורציה והפסקת תשלום דמי השכירות במשך קרוב לשנה.
האחיות הנתבעות סיפרו שהן גודלו על ידי המנוחה מגיל צעיר במסגרת משפחת אומנה. לטענתן, הן גרות בדירה בדירה במשך יותר מ-50 שנה, ולא בשום מקום אחר, ואין עילה לפנותן.
לא קרובות משפחה
השופט ישראל פת מבית משפט השלום ברחובות קיבל את התביעה. ראשית הוא קבע שהמנוחה נטשה את הדירה. השופט ציין שמחומר הראיות עלה שהמנוחה לא גרה בנכס במשך שנים ארוכות, וממילא איש לא גר עימה בדירה במחצית השנה שלפני פטירתה.
כך, בין היתר, דירה אחרת שנמצאת בסמוך לנכס נמצאת בבעלות המנוחה משנת 2004. כמו כן, עלה מצילום דלת הדירה האחרת כי שם המשפחה של המנוחה מתנוסס עליו, וגם על תיבת הדואר, וכי נעשה בה שימוש אינטנסיבי בחשמל.
יתירה מכך, ציין השופט, האחיות אינן קרובות משפחתה, שכן הן בנות משפחת אומנה ותו לא. השופט הבהיר שילד באומנה אינו ילד מאומץ, על כל המשתמע מכך, ואינו מוגדר כילדו של ההורה שבאומנה.
זאת ועוד, קיימות עילות פינוי נוספות וביניהן העובדה שהנתבעות נמנעו מלשלם דמי שכירות במשך תקופה ארוכה, מנעו כניסה של התובעים לדירה, הטרידו אותם והציקו להם. זאת, לצד השתלטות על חלק מהבניין והכנסת בעלי חיים לדירה.
בנסיבות אלה קבע השופט שמתקיימות העילות שבחוק לפינוי הנתבעות ומהדירה, והקציב להן 60 יום לצורך כך.
האחיות חויבו בשכ"ט עו"ד בסך 50,000 שקל ובהוצאות בסך 5,500 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד אפרת רחף
- ב"כ הנתבעות: עו"ד יצחק בן יצחק, עו"ד אבי מוזס
עו״ד משה לין
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.