במשך 10 שנים המשיכה האישה להתגורר בדירת הגרוש יחד עם בנותיהם. לאחרונה התקבלה תביעתו לפינוי בכפוף למימון מגורים לבנות. במקביל, נדחתה תביעת נגד של האישה לכתובה, מאחר שהדיינים השתכנעו שוויתרה עליה מזמן.
ביה"ד הרבני האזורי בחיפה הכריע באחרונה בסכסוך של זוג גרוש מזה עשר שנים, שככל הנראה הגיע להסכמה כי האישה והילדות ימשיכו לגור בדירה השייכת בלעדית לגרוש, חלף הגדלת מזונות.
הצדדים נישאו ב-1999 וכיום יש להם תאומות בנות 17. האישה תבעה גירושין כ-8 חודשים אחרי החתונה בטענה שבעלה אלים. הוא הכחיש את הדברים. כ-6 שנים אחר כך הם התגרשו והגרוש חויב לשלם לבנותיו מזונות בסך 2,200 שקל לחודש.
הצדדים הסכימו שלאחר הגט ידון בית הדין בתביעת האישה למימון מגורים לבנות (מדור) והגדלת המזונות, ובית הדין הטיל עיקול על דירתו של הגרוש, ואסר על פינוי האישה והבנותעד שתתקבל החלטה בתביעתה (מה שמכונה "צו מדור ספציפי"). אך בפועל, בני הזוג לשעבר לא עשו דבר ובמשך שנים המשיכה האישה להגורר עם הבנות בדירתו של הגרוש.
רק בשנה שעברה הוא הגיש לראשונה תביעה לביטול העיקול, פינוי הדירה ולהכרעה בתביעת המזונות של הבנות, על מנת שיוכל למכור אותה ולרכוש דירה חלופית.
הוא סיפר שכיום הוא ואשתו הנוכחית מטפלים בשני ילדים בעלי צרכים מיוחדים – אחד שלהם ואחד שלה מקשר קודם – דבר שמצריך הוצאות רבות ודירה מתאימה.
בתגובה לכך הגישה האישה תביעה להגדלת המזונות ל-9,000 שקל לחודש, ואף תבעה את כתובתה על סך 1.7 מיליון שקל. לגבי הכתובה טען הגרוש כי אשתו לא זכאית לה מאחר שהיא זו שיזמה את הגירושים, לאחר שהשיגה ממנו כסף, רכוש ואפילו ילדים במסגרת הליך הפרייה שבוצע חודשיים בלבד לאחר הנישואין.
שלושת הדיינים – הרב אברהם מאיר שלוש, הרב שמואל אברהם חזן והרב רפאל זאב גלב – הפנו לתסקיר שירותי רווחה משנת 2001 בו כותבת התסקיר התייחסה להתנהלות האישה וכתבה על "חוסר יושר, מתחמנות ותחבלנות".
דירה שלו – זכות שלו
הדיינים כתבו פסק דין ארוך ויסודי, במסגרתו קיבלו את עמדת הבעל וביטלו את העיקול על דירתו. הדיינים הבהירו כי מאחר שמדובר בדירה השייכת לו בלבד, זכות הקניין שלו גוברת על כל זכות אחרת של הנהנים בדירה, בכפוף שיימצא לבנותיו מקום מגורים חלופי.
הדיינים השתכנעו שבסוף הליך הגירושין הסכימו הצדדים – כל אחד מטעמיו – שהאישה תמשיך לגור בדירה יחד עם הבנות במקום לתבוע הגדלת מזונות. הסדר זה הגיע כעת לתומו, עם הגשת הבקשה מטעם הגרוש.
בכל הקשור למזונות, הדיינים הזכירו שמזונות ילדים מעל גיל 15 מוטלים בחלקים שווים על שני ההורים, ומתחו ביקורת האישה, שדרשה בתביעתה סכומים מופרזים מבלי להוכיח שאבי בנותיה באמת יכול לעמוד בהם.
בסיכומה של נקודה זו, נקבע כי הסכום שהאב משלם כיום מספיק למחצית מצרכי הבנות, ויש לחייבו רק בדמי מדור, לאחר שהאישה תעבור לדירה אחרת.
בהמשך פסק הדין נדונה באריכות שאלת הכתובה. בשורה התחתונה, הדיינים דחו את תביעת האישה והשתכנעו כי בפועל היא מחלה על כתובתה גם אם עשתה זאת "בלב" ולא "בפה", שהרי היא בעצמה הצהירה בהגינותה שאלמלא תביעת הפינוי היא לא הייתה תובעת את הכתובה. בנוסף הדיינים התחשבו בכך שמדובר בנישואין קצרים ובכך שעברו 10 שנים בהם נהנתה מזכות מגורים.
- ב"כ המבקש: עו"ד ברוך וינברגר
- ב"כ המשיבה: עו"ד טל זלץ
עו"ד טל פרי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.