בית משפט השלום דחה תביעתו של המרצה ל"עניינים שבינו לבינה" יונתן מילוא, וקבע שפרסומי העמותה בנוגע להטרדה המילולית שהטריד צעירה הם אמת. עם זאת התקבלה תביעתו נגד יו"ר הארגון לשעבר שתחויב לפצותו ב-7,500 שקל, משום שפרסמה בפייסבוק הפנייה לכתבה שהוציאה דיבתו.
יונתן מילוא, מרצה במוסדות פרטיים וציבוריים, הגיש תביעה לבית משפט השלום בירושלים נגד עמותת "קולך", מייסדת העמותה ויו"ר העמותה לשעבר, לפיצויים עבור לשון הרע שהן פרסמו.
הוציאו דיבתכם?
פנו ל- עורך דין לשון הרע
בשנת 2003 הרצה מילוא במסגרת ארגון "ראש יהודי", ולאחר ההרצאה התכתבה עמו צעירה במייל, ואף נפגשה עמו ביחידות. במהלך המפגש הם שוחחו על עניינים של "בינו לבינה", ולאחריו טענה הצעירה כי מילוא הטריד אותה מינית באופן מילולי.
לאחר שמילוא הכחיש את האמור, הצעירה פנתה לעמותה לייצוג מול מנהל "ראש יהודי".
בעקבות התלונה, הוחלט ב"ראש יהודי" להוציא את מילוא לחודש חופשה, ולחייבו לקבל על עצמו את כל מה שפורט בתקנון לרבנים ומחנכים שנכתב על ידי מרכז הסיוע לנשים דתיות. כמו כן, התקיימה פגישה בין מילוא לצעירה בבית הרב הראשי של רמת גן, יעקב אריאל, שפסק שמילוא יפסיק להעביר שיעורים לנשים או לקהל מעורב בנושאים של בינו לבינה, ואסר עליו להיפגש ביחידות עם נשים הבאות להרצאותיו.
בעקבות האירוע פרסמה העמותה ארבעה פרסומים, הראשון היה בראיון של יו"ר העמותה לעיתון מקור ראשון בו הביעה ביקורת על הסלחנות של החברה הדתית: "...אדם כמו יוני מילוא מ'ראש יהודי', שוועדת בוררות קבעה שהטריד מינית באופן מילולי, עדיין מופיע בימי עיון כמרצה וכדמות חינוכית".
הפרסום השני התבצע בקבוצת פייסבוק בה הפנתה יו"ר העמותה לקישור לכתבה המוציאה דיבה על מילוא.
בפרסום השלישי אתר העמותה הפנה לקישור לכתבה נוספת של אותה כתבת, וברביעי כתבה המייסדת באינטרנט: "הגיעו אלינו מספר תלונות על יוני מילוא כמטרידן סדרתי".
מילוא טען כי על הנתבעות לפצות אותו על ההרצאות שהפסיד בעקבות הפרסומים.
הנתבעות טענו כי הן פרסמו דברי אמת, וכי עומדת להן הגנת תום הלב. לטענתן במיוחד כשמדובר במרצה מבוקש, כפי שמילוא העיד על עצמו, אז הציבור צריך להיות מודע לתלונות על המעשים המיוחסים לו.
חובת העמותה להרתיע
השופט מרדכי בורשטין קיבל את טענות ההגנה של הנתבעות לגבי הפרסומים הראשון, השלישי והרביעי וקבע שקמה להם הגנת תום הלב. השופט הסביר כי חובה על ארגון העוסק גם בתופעת ההטרדות המיניות בקהילה הדתית, לפרסם ולהתריע על מקרים שבהם קיימת הטרדה מינית, ולכן קמה להן הגנת תום הלב מסוג חובה מוסרית או חברתית.
על הפרסום הרביעי, ורק עליו, סבר השופט, חלה גם הגנת אמת הפרסום, מאחר שהנתבעות הוכיחו כי היו תלונות נוספות לעמותה בעניין התובע. השופט הדגיש כי אין בכך כדי לקבוע שהתלונות מהימנות, אך די בהן כדי להקים לנתבעות הגנת "אמת דברתי".
עם זאת בנוגע לפרסום השני, בו הפנתה יו"ר העמותה לכתבה בנוגע לתובע, קבע השופט בורשטין, כי ליו"ר לשעבר לא קמה הגנה מאחר שהיא המשיכה לפרסם אותו גם לאחר שהכתבת התחייבה בהסדר גישור להוריד את הפרסום. התחייבותה של הכתבת הייתה צריכה להדליק אצל יוה"ר "נורות אדומות" בדבר אמיתותו. משכך פסק השופט שיו"ר העמותה תפצה את התובע ב-7,500 שקל.
לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ התובע: עו"ד ד. ניר-צבי
- ב"ע הנתבעות: עו"ד ר. שפירא-רוזנברג
* עו"ד איילה תל-פז עוסקת בדיני לשון הרע
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.