בתביעה שהגיש הבן נגד אשתו השלישית של אביו הוא דרש ממנה לשלם לו 4,000 שקל לחודש כתנאי להמשך מגוריה בדירה בה חיה עם אביו 25 שנה. התביעה נדחתה אך בית המשפט הוציא צו לפירוק שיתוף
השופטת ענת הלר-כריש דחתה לאחרונה תביעה לתשלום דמי שכירות שהגיש אדם נגד אלמנת אביו. 90% מהזכויות בדירה רשומות על שם התובע ו-10% מהזכויות עברו לאלמנה לאחר מות האב. התובע טען כי הוא מעוניין לעבור לגור בדירה ואם הנתבעת לא מתפנה ממנה עליה לשלם לו דמי שכירות, אך השופטת קבעה שהוא העניק לה זכות שימוש בלתי חוזרת לכל ימי חייה.
האב נפטר בנובמבר 2019. הוא הותיר אחריו אלמנה (הנתבעת) שהייתה רעייתו השלישית וארבעה ילדים בגירים: שני ילדים מנישואיו הראשונים ובן ובת מנישואיו השניים.
התובע, בנו של האב מנישואיו השניים, סיפר כי הזכויות בדירה נשוא התביעה נרכשו ב-1989. 90% מהזכויות נרשמו על שמו, 5% על שם אביו ו-5% על שם אמו. באותו זמן להוריו הייתה דירה אחרת בה גרו ולאחר הרכישה הם עבור לדירה החדשה.
לאחר מות אמו עברו זכויותיה בדירות לאביו. האב המשיך לגור בדירה החדשה ומזה כ-25 שנה גרה שם גם הנתבעת. ב-2008 העביר האב את מלוא זכויותיו בדירה הישנה לבתו, אחות התובע.
כמו כן, בהתאם לצוואת האב הועברו 10% מהזכויות בדירה החדשה לאלמנתו, הנתבעת.
התובע טען כי על הנתבעת לשלם לו דמי שכירות בסך 4,000 שלק לחודש, ממועד פטירת האב. במקביל הוא הגיש נגדה תביעה לפירוק שיתוף.
התובע ציין שהוא מעוניין לעבור לגור בדירה ולנתבעת אין זכות שימוש בלתי חוזרת.
הנתבעת, כיום בת 65, טענה כי התובע ואחותו הבטיחו לאביהם שהיא תוכל להמשיך לגור בדירה כל חייה. בהסתמך על הבטחה זו הסכים המנוח להעביר לבתו במתנה את הזכויות בדירה הישנה. היא הוסיפה כי במקרה של פירוק השיתוף יש לשמור על זכותה לגור בנכס ללא תשלום.
כמו אחות רחמניה
השופטת ענת הלר-כריש מבית המשפט למשפחה בתל אביב קבעה שהנתבעת הוכיחה שהתובע נתן לה זכות שימוש בלתי חוזרת בדירה. היא כתבה שהוכח שהאב התכוון בצוואתו להעניק לנתבעת זכות מגורים בדירה הישנה כל חייה. לאחר שילדיו הבטיחו כי יאפשרו לה לגור בדירה החדשה הוא הסכים להעביר לבתו את הדירה הישנה.
השופטת כתבה בהקשר זה כי אחות האב העידה שכשאחיה היה חולה מאוד ילדיו הבטיחו לו שהם לא יזרקו אותה מהבית. בנוסף העידה האחות כי אחיה המנוח היה מבוגר מהנתבעת בשנים רבות ״והוא זכה באשה נהדרת, מסורה ונאמנה, שאהבה אותו וסעדה אותו כמו אחות רחמניה בחייו ובזקנתו״.
מעבר לכך, אף הנסיבות מלמדות על כך שלנתבעת ניתנה זכות מגורים בלתי חוזרת ללא תשלום. בין היתר, היא התגוררה עם המנוח בדירה משך כ- 25 שנים וכל אותה תקופה לא נדרשה לשלם דמי שכירות לתובע.
השופטת הוסיפה כי ניסיון התובע להתנער מהתחייבותו ולבטל את הרשות שהוענקה לנתבעת לגור ללא תמורה בדירה, כעת, לאחר שהזכויות בדירה החדשה עברו לאחותו ולאחר שהמנוח נפטר, היא פעולה חסרת תום לב.
בנסיבות אלה דחתה השופטת את התביעה לדמי שימוש. היא קיבלה את התביעה לפירוק השיתוף אך קבעה כי הדירה תימכר כתפוסה באופן שיאפשר לנתבעת לגור בה כל חייה ללא תשלום.
התובע חויב בהוצאות בסך של 20,000 שקל.
- ב״כ התובע: עו"ד נילי מכנס
- ב״כ הנתבעת: עו"ד אורנה ברנד
עו״ד מירב בלאיש
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.