שוכר מינימרקט בנשר תבע את יזמית מתחם הקניות: "לא סיפרה על המטרונית"

לטענת התובע היזמית יצרה אצלו ציפייה למתחם קניות שוקק חיים עם הכנסה גבוהה, אבל עבודות התשתית הרסו את הגישה לעסק ובודדו אותו. התביעה נדחתה

בית משפט השלום בחיפה דחה לאחרונה תביעת בעל מינימרקט נגד יזמית הבנייה שממנה שכר את המבנה. התובע עתר לפיצוי בטענה כי החברה הפרה כלפיו את חובת תום הלב כשהסתירה ממנו עבודות מתוכננות שעתידות לבודד את העסק שלו ולפגוע ברווחיות. ואולם, השופט הבכיר רמזי חדיד קבע שאין בסיס לטענות. הוא קיבל תביעה שכנגד שהגישה החברה וחייב את התובע לשלם עבור חודשי שכירות שטרם שולמו.

מתחם הקניות מצוי בפרויקט "עמק הכרמל" שהקימה הנתבעת בעיר נשר. הפרויקט, שכולל גם ארבעה בנייני מגורים, נבנה בסמוך לציר תנועה ראשי (דרך בר יהודה).

לטענת התובע, הנתבעת הציגה בפניו מצג שלפיו מתחם הקניות יהיה שוקק חיים לאור מיקומו ולשוכרים מובטחת הכנסה גבוהה. בעקבות זאת, הוא חתם מולה באוגוסט 2018 על חוזה שכירות במטרה להקים במתחם מינימרקט.

לדבריו הוא השקיע 300,000 שקל לצורך הקמת העסק, אך זמן קצר לאחר תחילת הפעילות נדהם לגלות שכחלק מעבודות להקמת קווי מטרונית, חניית מתחם הקניות נהרסה וכביש הגישה אליו נחסם.

התובע פנה בשל כך לנתבעת, וזו הסכימה לנוכח המצב בשטח לפטור אותו מדמי שכירות לתקופה מסוימת. כשראה שהמצב לא משתפר, הודיע לה על ביטול החוזה והגיש נגדה את התביעה.

לטענת התובע, במעמד החתימה על חוזה השכירות הנתבעת ידעה על העבודות שיביאו לבידוד המינימרקט שלו מאנשים, אך לא אמרה דבר. לדבריו, הוא לא היה מתקשר בחוזה אם היה יודע שכך יתפתחו העניינים. בתביעה הוא עתר להחזר הכספים שהשקיע בעסק, בתוספת 190,000 שקל עבור עוגמת נפש והפסד רווחים.

הנתבעת מצדה הכחישה שידעה על העבודות. היא הדגישה כי הן בוצעו על ידי חברה חיצונית ולה כיזמית אין שום יתרון על התובע בידיעה על כך.

היא הוסיפה כי בפועל הכנסות התובע לא נפגעו מאחר שקהל היעד של המינימרקט הוא 600 דיירי הפרויקט, ולא העוברים והשבים בדרך בר יהודה.

היזמית הגישה נגד התובע תביעה שכנגד על סך 5.7 מיליון שקל עבור דמי שכירות ודמי ניהול, כולל ריבית וקנסות.

נתלו שלטים

השופט חדיד ציין כי התובע מלין על עבודות חיצוניות שאין מחלוקת כי לא בוצעו על ידי הנתבעת.

לפיכך עולה השאלה האם הנתבעת ידעה במעמד החוזה על עבודות התשתית שהיו עתידות להתבצע. תשובת השופט לכך הייתה שלילית, שכן התובע לא הציג ראיה כלשהי שמוכיחה כי היה ברשות הנתבעת מידע מקדים על הריסת החניה וחסימת כביש הגישה.

בהקשר לכך השופט הדגיש שמתחם החניה הוקם באמצעות הנתבעת, ואז נהרס והוקם בשנית באמצעות חברה אחרת. "אדרבא ואדרבא", כתב, עובדה זו "היא היא הנותנת כי אין מדובר בעבודות שתוכננו מראש והיו בידיעת הנתבעת".

השופט קבע כי נציגי הנתבעת, שהעידו כי לא ידעו על העבודות, הותירו עליו רושם אמין. התובע לעומתם לא הזמין עדים שיתמכו בגרסתו ועדותו הינה עדות יחידה.

בתוך כך ציין השופט כי בתקופה שלפני כריתת החוזה נתלו שלטים במקום המבשרים על ביצוע העבודות. בנסיבות אלה, אפילו אם הנתבעת ידעה על העבודות המתוכננות, המידע היה מצוי גם ברשות התובע עובר להסכם. השופט הבהיר כי חובת תום הלב במשא ומתן אינה מחייבת לגלות לצד לחוזה עובדות שידועות לו זה מכבר.

לפיכך התביעה נדחתה והתביעה שכנגד התקבלה חלקית, באופן שהתובע ישלם ליזם 31,292 שקל על חודשי שכירות שטרם שולמו.

• ב"כ התובע: עו"ד אבי קלינגהופר
• ב"כ הנתבעת: עו"ד א. הדס

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.