לטענת האיש, את הקרקע הוא קיבל במתנה מאביו, מה שמחריג אותה מחלוקת הרכוש בגירושים. השופטת קבעה שטענתו סותרת את מסמכי העברת הבעלות
תקבל חצי מבית המגורים, וגם מהמגרש שעליו הוא בנוי: בפסק דין שפורסם לאחרונה דחה בית המשפט למשפחה בפתח תקווה תביעת גבר לנשל את פרודתו מהקרקע שעליה הקימו את ביתם, בטענה שהיא ניתנה לו במתנה מאביו, ולכן לא נכללת בחלוקת הרכוש בגירושים. השופטת אפרת ונקרט הדגישה שממסמכי העברת הבעלות מזמן אמת, עולה שהקרקע הועברה לשני בני הזוג באופן שווה.
התובע והנתבעת נשואים מזה שנים רבות והביאו לעולם ילדים, כיום כולם בגירים. מערכת היחסים שלהם ידעה עליות ומורדות במהלך השנים, כאשר ב-2018 המצב הסלים לכדי פתיחת הליכי גירושים על-ידי הבעל בבית הדין הרבני. במרץ 2019 הוא הגיש את תביעתו לבית המשפט למשפחה, לעריכת איזון משאבים וחלוקת רכוש, בפרט של בית המגורים.
כחלק מתביעתו עתר הגבר לנשל את פרודתו - שנכון למועד פסק הדין עדיין נשואה לו וחיה אתו תחת קורת גג אחת - מהקרקע שעליה בנוי ביתם. לטענתו, אין מחלוקת שהקרקע ניתנה לו במתנה מאביו, ובנסיבות אלה פרודתו אינה זכאית לחלק ממנה, בהתאם לסעיף בחוק יחסי ממון שמחריג מחלוקת הרכוש נכסים שהתקבלו במתנה.
מנגד גרסה האישה כי טענות התובע משוללות יסוד וחסרות אחיזה במציאות, שעה שהיא רשומה כבעלת הזכויות הן בבית המגורים והן במגרש שעליו הוא בנוי. יוצא, לדבריה, שהיא זכאית למחצית השווי של הבית לרבות המגרש.
שיתוף ספציפי
השופטת ונקרט קיבלה את טענת האישה כי רישומה כבעלים על המגרש עומד בסתירה לטענת בעלה לשעבר, לפיה מדובר בנכס שיש להחריגו מחלוקת הרכוש. "ממסמכי המינהל עולה כי כל זכויותיו של האב הועברו למקבלי ההעברה שווה בשווה ואף נרשמו כך. ככל שהתובע או אביו היו בוחרים כי העברת הזכות תהיה ביחס למבנה על המגרש בלבד, היה עליהם לעשות כן באמצעות הסכם המלמד אחרת", כתבה.
אלא שהבעל לא הציג ולו ראשית ראיה לשם הוכחת טענתו, כי הזכויות הרשומות על-שם הנתבעת הינן ביחס למבנה בלבד, ללא הקרקע. השופטת הסבירה שבהתחשב בתכלית העומדת מאחורי רישום הזכויות - הגנת הציבור אשר יוכל להסתמך על הרישום ולדעת שהוא סופי, אמין ומשקף נכונה את הזכויות הרשומות בו - יש לקבוע שהמגרש עליו בנוי הבית שייך לצדדים שווה בשווה, כפי שמורה הרישום.
למעלה מן הצורך ציינה השופטת כי גם בהנחה שהנתבעת לא הייתה נרשמת כבעלת זכויות במגרש, ייתכן שהיה מקום להכיר בה כבעלים על מחציתו מכוח הלכת השיתוף הספציפי. זאת על רקע שנות הנישואים הרבות, הבאת ילדים משותפים לעולם והעובדה שדירת המגורים נתפסת בפסיקה כ"גולת הכותרת" של התא המשפחתי, באופן שיש להקל על בן הזוג הטוען לשיתוף לגביה.
"מדובר בבית קרקע עיקרי עם יחידת דיור שהצדדים השקיעו בו כסף רב", כתבה השופטת וציינה כי על פניו, בית המשפט היה מגיע לתוצאה זהה שלפיה האישה זכאית למחצית מהבית ומהמגרש שתחתיו גם ללא קשר למסמכי העברת הבעלות.
לפיכך קבעה השופטת כי גם בית המגורים וגם הקרקע עליה הוא בנוי יאוזנו בין הצדדים שווה בשווה.
- שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
לפסק הדין המלא בתיקים תלה"מ 24104-03-19 ואח'
עו"ד אורלי מנע-שני
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.