התובע טען כי הסכים לוותר על הלוואות שהעניק לזוגתו על סמך ההתחייבות שלה לחזור אליו, וביקש לבטל הסכם פשרה שנכרת ביניהם בטענה שהטעתה וניצלה אותו. ביהמ"ש: ההבטחה היחידה הייתה לנסות לשקם את הקשר.
בית משפט השלום בפתח תקווה דחה לאחרונה תביעה שהגיש גבר כבן 68 נגד זוגתו לשעבר, במסגרתה טען כי הטעתה אותו כשגרמה לו לחתום על הסכם פשרה שבו ויתר על יותר מרבע מיליון שקל שהלווה לה על סמך התחייבותה לחזור אליו ולהינשא לו. אלא שהשופט אריאל ברגנר קבע כי האיש לא הוכיח שזוגתו הוליכה אותו שולל, שכן ההבטחה היחידה שלה הייתה לנסות לשקם את הקשר. משכך, אין כל עילה לבטל את ההסכם.
הקשר בין בני הזוג החל ב-2014. באותה תקופה האישה הייתה פרודה והוא העביר לה 255 אלף שקל לרכישת הזכויות של הפרוד שלה בדירה המשותפת ורכב חדש. לפי גרסתו, הכספים ניתנו לה על סמך התחייבותה להחזיר לו אותם מדמי השכירות שתקבל על הדירה לאחר שתעבור לגור איתו.
לדבריו, למרות הבטחותיה, בינואר 2017 היא עזבה אותו וסירבה להחזיר לו את כספו, ולפיכך הוא הגיש נגדה תביעה. אלא שבהמשך היא שכנעה אותו למשוך אותה והתחייבה לחזור אליו ולהינשא לו. בפועל, זמן קצר לאחר שבית המשפט אישר הסכם הפשרה שגיבשו כפסק דין, היא שוב עזבה אותו והוא הבין שנפל קורבן לניצול, תרמית והטעייה.
בתביעה הנוכחית הוא ביקש לבטל את ההסכם שעליו חתם על סמך הבטחות כוזבות, ותוך ניצול חולשתו והמצוקה הרגשית בה היה שרוי.
הנתבעת טענה מנגד כי התביעה הוגשה בניסיון להפעיל עליה לחץ לחזור לתובע. לדבריה, הסכם הפשרה כלל ויתור מוחלט על כל טענותיו נגדה, ולכן הוא מושתק מלהעלות אותן שוב.
לגופו של עניין הנתבעת הוסיפה כי עזבה את התובע לאחר שהתגלה לה כי הוא סובל מבעיה נפשית, והיא לא רצתה לסכן את ילדיה.
באשר לכספים, היא הבהירה כי הועברו לה כעזרה ללא כל תנאי וכחלק ממערכת יחסים הדדית שבה כל אחד תרם לשני: התובע סייע לה כלכלית ואילו היא העניקה לו אהבה וחום, בישלה עבורו ורכשה לו בגדים וטלפון נייד.
הקליטה את השיחות
השופט ברגנר קבע כי התובע לא הציג כל ראיה שתומכת בטענתו כי הסכים למשוך את התביעה הקודמת כנגד הבטחת הנתבעת להינשא לו.
לעומתו, הנתבעת הגישה תמלולי שיחות שקיים התובע עמה ועם אחיה לאחר הגשת התביעה, מהם עלה כי אכן הסכימה לנסות לשקם את הקשר אך הבהירה שהיא לא מבטיחה דבר לגבי העתיד. יתרה מכך, בשיחה שניהל עם אחיה של הנתבעת, הוא הסביר שאינו יכול להתחייב בשם אחותו והפנה אותו לעורך דין. לפיכך השופט קבע כי עילת ההטעיה לא הוכחה.
בנוסף נקבע כי התובע לא הציג חוות דעת רפואית המעידה כי היה במצוקה כלשהי שאפשרה לנצל אותו או פגעה בשיקול הדעת שלו טרם החתימה על ההסכם. יתרה מכך, התובע היה מיוצג ואת ההסכם ניסח עורך הדין שלו.
בסיכומו של עניין נקבע כי התובע לא הוכיח עילה לביטול ההסכם במסגרתו ויתר על כל טענה או דרישה כלפי הנתבעת, ומשכך תביעתו נדחתה תוך חיובו בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 12,000 שקל.
- לא צוינו שמות עו"ד בפסק הדין
עו"ד נירה בן דוד
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.