תבעה 50,000 שקל מרוכש שביטל זיכרון דברים – ונדרשה לשלם אותם בעצמה

זיכרון דברים למכירת דירה כלל התחייבות של הצדדים לחתום על הסכם סופי ולשלם פיצוי מוסכם במקרה של הפרה. תביעה שהגישה המוכרת נדחתה ונקבע שהיא זו שגרמה להפרת ההסכם.

ב-2016 נחתם זיכרון דברים למכירת דירה בכפר ים. בתביעה שהגישה המוכרת נגד הקונה נטען כי הוא הפר את התחייבותו לחתום על הסכם מכר סופי ועליו לשלם לה פיצוי מוסכם של 50,000 שקל. התביעה נדחתה לאחרונה ונקבע כי דווקא המוכרת מסרה הצהרות כוזבות בזיכרון הדברים והכשילה את חתימת ההסכם.

בתביעה סיפרה המוכרת שהנתבע התחייב לחתום על הסכם סופי עד לסוף נובמבר 2016. לטענתה, הוא הפר את התחייבותו ונסוג בסופו של דבר מחתימת ההסכם ולכן היא זכאית לפיצוי מוסכם של 50,000 שקל.

הנתבע הגיש תביעה נגדית וטען שעל התובעת לשלם לו את הפיצוי המוסכם מאחר שהיא זו שגרמה לכך שההסכם הסופי לא נחתם. בנוסף, הוא דרש שתשיב לו 10,000 שקל ששילם לה במעמד חתימת המסמך.

הנתבע הסביר כי בזיכרון הדברים התובעת הצהירה שהזכויות בדירה רשומות על שמה בלבד בעוד שלאחר מכן התברר שמדובר בדירה ששייכת לה ולבעלה והזכויות כלל אינן רשומות על שמם.

התובעת השיבה כי אמנם נכתב במסמך שהיא הבעלים הרשום אך הכוונה הייתה לכך שזכויותיה רשומות בחברה המשכנת.

לטענתה, ההסכם הסופי לא נחתם רק משום שהנתבע לא קיבל את המשכנתא לה היה זקוק לצורך מימון הרכישה.

עוד לדבריה, מספר חודשים לאחר חתימת זיכרון הדברים מול הנתבע היא מכרה את זכויותיה בנכס לאדם אחר מה שמוכיח שהמניעה להשלמת העסקה לא הייתה מצידה.

הצהרות יומרניות

השופטת הדסה אסיף מבית משפט השלום בחדרה דחתה את טענות המוכרת. היא הבהירה כי המשמעות הרגילה של הביטוי ״בעלים רשום״ היא רישום בלשכת רישום המקרקעין ומאחר שאין על שם התובעת רישום כזה מדובר בהצהרה שאינה אמת.

מעבר לכך לדבריה, גם אם הכוונה הייתה לרישום בחברה המשכנת עדיין מדובר בהצהרה כוזבת מאחר שגם רישום זה טרם הוסדר וכמו כן, לתובעת רק 50% מהזכויות בנכס ואילו יתר הזכויות רשומות על שם בעלה.

השופטת הוסיפה כי בניגוד לעדות התובעת הוכח שהצדדים דיברו מלכתחילה על כך שחלק מהמימון לרכישת הדירה יבוא מכספים שיינתנו לנתבע כהלוואה מהבנק. בנוסף היא השתכנעה כי סירוב הבנק לתת הלוואה לנתבע היה נעוץ בכך שהנכס לא היה רשום על שם המוכרת.

בנוסף כתבה השופטת כי ניכר שהתובעת ״לא נקפה אצבע״ לקידום חתימת ההסכם והיא ובא כוחה הותירו את המלאכה כולה לנתבע. זאת ועוד, עסקת המכר שביצעה התובעת בסופו של דבר דווקא פועלת לרעתה שכן בהסכם הזה הושמטו הצהרותיה היומרניות לפיהן הנכס רשום על שמה.

במקביל קיבלה השופטת את התביעה הנגדית של הנתבע וקבעה שהתנהלות התובעת היא שהביאה בסופו של דבר לכך שלא נחתם הסכם בין הצדדים.

בסיכומו של דבר חייבה השופטת את התובעת לשלם לנתבע פיצוי מוסכם של 50,000 שקל ולהשיב לו את 10,000 השקלים ששילם במעמד חתימת זיכרון הדברים. עוד חויבה התובעת בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 7,500 שקל.

• ב״כ התובעת: עו"ד חוזים דב הירש
• ב״כ הנתבע: עו"ד דבורה מאירסון גרסון

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.