תושבת קריית מוצקין נקלעה לחובות ומכרה את דירתה לאחייניתה כדי לכסות את הלוואת המשכנתא. לאחר כמה שנים היא ביקשה לבטל את ההסכם בטענה שנחתם למראית עין בלבד. כיצד התייחס ביהמ"ש לטענה?
תושבת קריית מוצקין כבת 63 לא עמדה בתשלומי המשכנתא על דירתה, ובשנת 2008 ביקש בנק הפועלים לממש את המשכנתא. הבנק פתח בהליכי הוצל"פ ובמסגרתם ניתן צו לפינויה מהדירה. לבסוף, אחייניתה של האישה הסכימה לרכוש את הדירה ולשלם את החוב. צו הפינוי ותיק ההוצל"פ נסגר.
בין השתיים סוכם שהאישה תשלם לאחיינית כ-600 שקל בחודש, תמורת המגורים בדירה, וכך חלפו להן שש שנים. אלא שאז, ביום בהיר אחד, שינתה האחיינית את דעתה ואיימה לסלק את דודתה מהדירה.
הסכסוך שפרץ בין השתיים הביא את הדודה להגיש תביעה נגד אחייניתה בביהמ"ש המחוזי בחיפה. בתביעתה דרשה הדודה לבטל את ההסכם בטענה שהוא היה למראית עין בלבד. לטענתה, היא נדהמה לגלות שהאחיינית העבירה את הזכויות בדירה על שמה, בניגוד להתחייבותה שלא לעשות זאת.
לטענתה, האחיינית הסכימה לסייע לה בכיסוי החוב לבנק, והיא התחייבה לשלם לאחיינית את התשלום החודשי ששילמה לבנק. לדבריה, היא מעולם לא התחייבה למסור לאחייניתה את הזכויות בדירה או את החזקה בה.
לטענת האישה, מי שיזמה את ההסכם הפיקטיבי היא האחיינית, שלבסוף ניצלה את האמון שרכשה לה והטעתה אותה.
האחיינית הציגה סיפור שונה לגמרי: לטענתה, בשביל להציל את בית דודתה, הדודה ובנותיה הפצירו בה לרכוש את הדירה והתחייבו לשלם לה שכר דירה, אך לא עמדו בהבטחותיהן ולמעשה , דודתה גרה בדירה כבר שנים מבלי לשלם מאום. לדבריה, בשל הקשר המשפחתי היא נמנעה מלפעול לפינוי קודם לכן, אך כלו כל הקיצים כאשר לפתע העלתה אחת מבנות דודתה את הטענה כי הדירה כלל לא שייכת לה. האחיינית הוסיפה והגישה תביעה נגדית לפנוי דודתה.
למה שתרכוש דירה בלי תמורה?
השופטת שושנה שטמר קבעה שלא סביר שהאחיינית, אם חד הורית שאינה בעלת ממון, תיקח על עצמה לרכוש לדודתה דירה סתם כך, רק כדי להציל אותה מאימת הבנק ומבלי לקבל כל תמורה. ההיגיון הבריא אומר, כי האחיינית הסכימה לכל התהליך כדי שבסופו של דבר הדירה תהיה שלה. על כן, קבעה השופטת, לא מדובר בהסכם למראית עין אלא בהסכם תקף ושריר.
השופטת קבעה שהטענות בדבר רמאות, עושק או כפייה אינן ברורות ולא ניתן לקבלן: הדודה הייתה חייבת למכור את הדירה משום שלא יכלה לכסות את תשלומי המשכנתא, ואחייניתה הצילה אותה מפני מכירת הדירה לאדם זר בידי הבנק.
לאחר מכן, הדודה לא עמדה בתשלומי שכר הדירה שהתחייבה להעביר לאחייניתה. לפי ההסכם ביניהן, האחיינית אפשרה לדודתה לגור בדירה פרק זמן סביר ולא למשך כל ימי חייה. מה שאומר, שגם אם הדודה הייתה עומדת בתשלומי שכר הדירה, האחיינית הייתה רשאית לבקש את פינויה.
לאור כל זאת, דחתה השופטת את התביעה של הדודה וקיבלה את תביעת הפינוי שהגישה האחיינית. הדודה תפנה את הדירה ותשלם לאחייניתה הוצאות ושכר טרחת עו"ד של 4,000 שקל.
* עו"ד דוד גדנסקי עוסק בדיני חוזים.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.